דף הבית » אמונה

ההבדל בין ניסים בארץ ישראל לניסים בחוץ לארץ

איך כל חלק קטן בחיים שלך מתגלה כחיוני לתמונה הגדולה?

היהודי הוא מי שחולם ביום, עם עיניים פקוחות, ואינו מתבייש לחלום על גאולה בעומק הגלות

האסטרטגיה היהודית להתמודדות עם אויבים היא לא רק בהישרדות פיזית, אלא בהחזקת חזון ארוך-טווח של גאולה

כיצד המן לימד את עם ישראל לבטוח בהשגחה העליונה?

ילד של נס: מדוע ההיסטוריה היהודית מתחילה עם הבלתי אפשרי?

מי שורד בסוף: הדיון הגדול של עוג ואברהם על חינוך הדור הבא

בחירה במסע: עול תורה כתחליף לעול מצרים

מנהיגות בעת משבר – לראות את האור בתוך החושך

מדוע מלחמת עמלק קירבה את יתרו ולא הרחיקה אותו?

הרופא, עורך הדין והפוליטיקאי – האלילים החדשים של דורנו

בלי שורשים שום דבר לא יצמח – מסר נצחי לעונת הרישום לחינוך

כוחה של אם יהודייה בבניית אישיות ילדיה

הקשר בין הצורך האנושי לביטחון לסיפור יציאת מצרים

משמעות הסבל והגלות בראי תורת החסידות

משמעות מצוות קידוש השם ומסירות נפש בימינו

לקחים מופלאים ממכת צפרדע על חשיבותו של כל יצור בבריאה

עוצמת הרוח: חיזוק הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל

הגעתו של יתרו והכרתו בגדולת ה' היוותה הכנה הכרחית למתן תורה

מבט חדש על השגחה פרטית בעולמנו

חטא העגל – בין מוחשיות לרוחניות

כיצד יוסף התמודד עם הכאב והפגיעה מאחיו

כוחה של תפילה ואמונה

מסע אל אהבת ה' דרך הבנת אהבתו אלינו

מסוכות המדבר לסוכת האמונה – כיצד הארעיות מלמדת אותנו על קביעות אמיתית?

איך זה שדווקא משברים מחלצים מאתנו כוחות- על סמויים? מה אפשר לעשות כדי למצוא את אותם כוחות גם כשהכול טוב ויפה? איך פועל מנגנון הנשמה?

מיהו 'הרועה הנאמן'? ומהיכן הכוח למסור את הנפש? למה 'אנחנו מאמינים בני מאמינים'? ומאיפה הכוח לצעוק?

דוד המלך פחד מכשל בעבודת ה', בגלל הבחנה בין "מצוות קלות" ל"מצוות חמורות". גם אנחנו עלולים לעשות את אותה שגיאה, ועלינו לדעת מה הדרך לפתור את הבעיה מהשורש.

רציעת אוזנו של העבד המסרב להשתחרר מטביעה בו אות קלון מבזה ומשפילה לכל חייו. מדוע זה מגיע לו? מדובר באנשים מתחתית הסולם החברתי, עניים מרודים שלא נותרה להם ברירה אלא להימכר לעבדות – ודווקא להם רוצעים את האוזן? ניתוח פסיכולוגי של הלך הרוח של העבד מגלה בדיעבד שהוא עבד מרצון, ועל כך מגיע לו הקלון. וזה מלמד אותנו הרבה על השעבוד המודרני שלנו וכיצד נכון להתמודד איתו.

איך אפשר להיות בטוח שה' רק ייטיב איתי? מי אמר שאני ראוי לחסדים? ומה עושים כשריאלית אין סיכוי ממשי שיהיה טוב?

נקודת האמונה והתקווה שבתוכנו, קטנה ככל שתהיה, טומנת בחובה את הפוטנציאל לבניית עתיד שלם

המרגלים צדקו בכל החששות הביטחוניים שהציגו. משה רבינו בספר דברים מזכיר את החששות שלהם ואף מחזק אותן. מדוע א"כ בחר ה' דווקא במקום הכי קשה בעולם?

אנחנו שותפים במפעל, לא יחידנים. עלינו לעבוד כאילו הכל תלוי בנו, ולהאמין שהכל תלוי במי ששלח אותנו.

כשמבינים ומטמיעים את הרעיון שהפרנסה הגשמית היא בסך הכול נתיב לברכה העליונה, אז לא מזניחים את הכנת הכלים לברכה הרוחנית. כשם שעושים כלים גשמיים להצלחת הפרנסה – כך עושים כלים רוחניים להבטחת הברכה.

בעולם שמלא בטרנדים חולפים, הפרשת חלה היא הטרנד הנצחי. זה לא משהו שיחלוף, זה חיבור למקור הברכה שלא משתנה לעולם.

גם הסמל הטוב ביותר יכול להתהפך לעבודה זרה אם שוכחים את המטרה האמיתית שלו. הנחש על החליפה הלבנה נועד להזכיר לרופא שאינו הוא המרפא, אלא שליח בלבד. אבל כמה קל לשכוח ולחשוב שהכוח במקום אחר.

יש דברים בחיים שלא ניתן להבין אותם, רק לחיות אותם. יש כאבים שלא ניתן לרפא אותם עם הסברים, רק עם מעשים. יש מצבים שבהם השכל מוותר ונשארת רק האמונה – לא האמונה הנאיבית שמכחישה את הכאב, אלא האמונה הבוגרת שמקבלת את הכאב ובכל זאת ממשיכה.

הכעס הוא עיוות מחשבתי. הוא טעות מיסודו, משום שהאירוע אינו כה נורא כפי שנראה במבט ראשון. החיים הם אירוע מנוהל ומאורגן לפרטי פרטים. שום דבר לא מתרחש לולי הוסכם על כך מלמעלה — ומלמעלה בוודאי רוצים את טובתנו.

איך זה עובד בפועל? איך אפשר לא לכעוס על מישהו שפוגע בך, גם אם אתה מבין שהוא שליח?

אנשים שהתחילו לתת מעשר ראו ברכה מעבר לכל דמיון. לא תמיד בכסף ישיר – לפעמים בבריאות, בנחת מהילדים, בשלום בית, בהצלחה בעבודה.

כשאדם מתמודד עם משבר, הטעות הגדולה היא לחשוב שאין מה לעשות. שהמצב נעול. שאין פתרון. אברהם מלמד אחרת: תמיד יש מה לעשות. אפילו אם זה רק למשוך זמן. אפילו אם זה רק להרוויח יום נוסף.

איפה אלוקים היה כשהטיחו את התינוקות בין לבנות הפירמידות?

כיצד היו מסוגלים בני ישראל לשיר אחרי יציאת מצרים?

הארבע קושיות של מי מריבה הן לא רק שאלות על העבר – הן שאלות על ההווה. על הצדק והעוול, על החטא והעונש, על הבנת דרכי ה' בעולם. וכל עוד אנחנו שואלים, אנחנו מחפשים. וכל עוד אנחנו מחפשים, אנחנו מאמינים שיש תשובה, גם אם עדיין לא מצאנו אותה.

תחפשו בכל ההיסטוריה, מקצה השמיים ועד קצה השמיים – האם תמצאו עוד דת אחת שמבוססת על התגלות למיליונים שחיו והעבירו את העדות לבניהם?

השיטה של שקרן היא תמיד לצמצם את האפשרויות ולהסתיר את מקורות המידע. השקר נשאר תלוי בו ובכריזמה שלו ולא עומד לבדיקה. שקרן לעולם לא ידבר בשם רבים, כי אז הוא מרחיב את אפשרויות הבחינה וההפרכה.

אין סודות בעולם! אי אפשר להטמיע מסורת שלמה באמצע ההיסטוריה. גם ספר קדוש כמו הזוהר, כולם יודעים מתי התגלה ועל ידי מי. אף אחד לא טוען שהוא עבר מאב לבן לאורך כל הדורות.

כשאנחנו מתבוננים היום על מצב עם ישראל, אנחנו רואים את הסנה הבוער. אש בוערת מכל הצדדים – אנטישמיות, טרור, שנאה – והעם היהודי ממשיך להתקיים ולפרוח.

אפשר להתחיל מחדש. להכיר במקור. להגיד – טעיתי, אני לא המרכז. יש מישהו מעלי.

כשאברהם אומר "אמרי נא אחותי את", הוא לא בורח מאחריות. הוא מכריז על משהו עמוק. הוא אומר: הקשר בינינו הוא לא קשר שבחרנו לעשות. זה קשר שהקב"ה עשה. אנחנו לא רק בני זוג. אנחנו אח ואחות. שני חצאי נפש אחת.

כשממתינים עד גיל 13, הילד עלול לחשוב שהוא המקור. שהבחירה שלו היא מה שמחולל את הקשר. אבל כשמכניסים אותו בגיל 8 ימים, ברור לכולם: זה לא בכוחו. זה מתנה מלמעלה.

מה ניתן ללמוד מ-18 הפסוקים שהתורה מקדישה לתיאור המשא ומתן על מערת המכפלה?

מה מלמד אותנו הרגע המטלטל בו אם שבתה נחטפה קוראת "הקב"ה, אני אוהבת אותך"?

הפער בין האמונה הראשונית של בני ישראל לבין קוצר רוחם בהמשך הדרך מציג בפנינו סיפור מרתק של מאבק רוחני.

האתגר הגדול בשמירת הקשר עם הקב"ה בתקופה של שפע והדרכים להתמודד בה.

כוחה של הרוח האנושית להגיע לאמת גם בתנאים הקשים ביותר, החשיבות של החיפוש העצמאי אחר האמת, והאומץ הנדרש לעמוד על האמת גם כשכל העולם נגדך. אברהם אבינו הוא המופת לכל מחפש אמת בכל הדורות.

העימות בין אברהם לנמרוד הוא אפוא היסוד של כל תולדות עם ישראל – העמידה על האמת מול השקר, על האמונה מול הכפירה, על הרוח מול הכוח. זהו המאבק שנמשך בכל דור ודור, והנצחון של אברהם בכבשן האש הוא ההבטחה שהאמת והאמונה ינצחו תמיד בסופו של דבר.

טענת בני אפרים והמסר מתשובת גדעון; חששם של בני סוכות ופנואל; הסיבה לבניית אפוד דווקא; האפוד ככפרה על חטא עבודה זרה; כיצד הפך האפוד עצמו לאליל; הפריון המיוחד בתקופה זו; האליל 'בעל ברית' – עבודה זרה בשיתוף; העדר אמונה המוביל לכפיות טובה.