מדוע החיים הרוחניים שלנו כל כך לא פשוטים? מדוע המלחמה עם היצר הרע כה קשה? ומכאן לשאלה הכואבת באמת: מדוע אני מרגיש שאני חי חיים כפולים – מצד אחד יש לי ערכים ואישיות רוחנית מלאה ועשירת תוכן, אך מצד שני יש לי נטיות כה נמוכות ונחותות?

האם יש דרך להימלט ממבול הטרדות השוטף אותנו? מה ההשוואה בין פרנסה לגיהנום? כיצד ה'תיבה' שלנו תתרומם בעקבות גלי החיים? מהי מעלתם המיוחדת של 'בעלי העסקים'? ומה תפקידה של התפילה?

בתפילות אנחנו לא מפסיקים להזכיר זכות אבות, אבל, מה לנו ולהם? מהי 'ערלת הלב', וכיצד מלים אותה? ומה משמעות הברית שלנו עם בורא העולם?

מה שווה שיש לי נשמה טהורה, אם בחיים האמתיים אני לא בסדר? איך יוצאים מהתסכול הזה? ומה עושים כשהרגש לאלוקים נכבה ונעלם?

אני לא רוצה להיות 'מכונת הלכה'; אני משתוקק לטעם, משמעות, נשמה… מדוע הקשר שלי לאלוקים מתבסס על מערכת של חוקים ומצוות? האם יש בכלל טעם בלהיות 'יהודי טכנוקרט'?

חשתי התרוממות רוח, ופתאום הכל נגמר ואני חש ריקנות פנימית – יש לזה טיפול? איך מגיעים למה שבפנים, עמוק בנשמה? מה כל כך נורא בקצת ליצנות? ומהי החשיבות של היראה?

סדר היום היהודי מסתובב סביב התפילות: בוקר, צהריים וערב… כל יום מחדש, כל יום שלוש פעמים. אך מה קורה בין תפילה לתפילה? מה יש בתפילה, מעבר למילים ופסוקים? ומדוע דווקא תפילת 'מנחה פשוטה' יקרה מכל התפילות?

אחת ההתמודדויות הכי קשות שלנו היום היא השטחיות, הריקנות והכלום. איך מתמלאים בערכים ולא מתפתים לחיים חלולים וריקניים? כיצד נחנך את הילדים לחיים בעלי משמעות ואידיאלים? ואיך מאזנים בין רוח לחומר?

האם לאלוקים באמת אכפת ממה שקורה כאן? במה טעו הפילוסופים? ולמה הקדוש ברוך הוא משגיח גם על עלה שמתעופף ברוח?

התכניות גדולות, השאיפות עצומות, האמביציות חזקות; אבל לא תמיד החלומות מתגשמים. מה עושים כשהחיים מפילים אותנו למטה? איפה 'המקום' הרוחני שלי? ואיך בונים את ה"אני" היהודי שלנו?

מה ההבדל בין גן עדן לעולם התחייה? איך ייתכן שהגוף נעלה יותר מהנשמה? ולמה לכל יהודי יש חלק בעולם הבא?