מעמדו הייחודי של יהושע כנביא וממלא מקומו של משה, וכן על מעמדו הייחודי של ספר יהושע, כממוצע בין חמשה חומשי תורה לספרי הנביאים; בנוגע לפתיחת הפרק 'ויהי אחרי מות משה' – הרחבה בנוגע לאבל הגדול ששרר במחנה; הסבר דברי חז"ל 'פני יהושע כפני לבנה' ודברי הגמרא כי גם בהעברת התורה חלה ירידה ושנשתכחו מיהושע הלכות; נבואת ה' בה הוא מחזק את יהושע ומצווה עליו לקום מן האבל, כהוראה כללית על הדרך הנכונה להתמודד עם אבל – באמצעות עשייה חיובית; הצורה בה מכין יהושע את בני ישראל למלחמה ופונה לבני גד ובני ראובן – בביטחון וללא פאניקה.

איך שלח יהושע מרגלים ולא למד לקח מסיפור המרגלים ששלח משה? בהקשר זה התבאר ההבדל בין שתי השליחויות ותפקידם של המרגלים הנוכחיים; גילוי רוח הקודש בדברי רחב, ודברי חז"ל לפיהם חזרה בתשובה ונישאה ליהושע, ההוראה בנוגע לכוחה של תשובה; ביאור החסידות בנוגע לשליחת המרגלים ליריחו על ידי יהושע: השליטה על המעשים היא בכוח כל אחד, בשונה מהשליטה על הרגשות שדורשת מאמץ גדול יותר.

נד המים שהלך וגבה; התנאים שהציב יהושע טרם הכניסה; הצרעה שנטרלה את העמים שבאו להילחם; הצעידה בעקבות הארון ששימש תחליף לענן ה', כיוון שבהעדרו של משה, יש לצעוד בעקבות ארון הברית בו נמצאת התורה; המטרה במעבר בדרך נס, אף שניתן היה לעבור בצורה טבעית – להראות את כוחו של ה' ולחזק את האמונה בנבואת יהושע; הנס הנוסף בו התרכזו כל ישראל בין בדי הארון, כדי להוכיח שה' נמצא ביניהם.

מטרת לקיחת האבנים מתוך הירדן, ותיווך המתואר בפסוקים כאן עם ציווי משה בספר דברים; כיצד חצו הכהנים את הירדן, לאחר שהוא חזר לזרום – נס 'נשא ארון את נושאיו'; שאר מאורעות היום – הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל.

הקשר בין הכניסה לארץ לברית המילה – ההתניה בין המילה לירושת הארץ; פירוש המילים 'גבעת הערלות'; מדוע היו בני ישראל ערלים? ביאור הסיבות שלא מלו במדבר; 'חרפת מצרים' שהוסרה מבני ישראל; משמעות התגלות המלאך – דרך הנהגה חדשה על ידי מלאך ולא ישירות מאת ה'; סיבת התגלותו – רמזי חז"ל במילים 'עתה באתי'; כיצד השתחווה יהושע למלאך? האם הדבר מותר?

המספר שבע שחוזר על עצמו בהקפת העיר, במספר הכהנים, ועוד; הסיבה לכך שהעיר הוחרמה ונאסר ליהנות משללה; זיהוי השופר הגדול שתקיעתו הפילה את החומות; דברי חז"ל לפיהם החומות נבלעו באדמה; תפילת 'עלינו לשבח' שנתקנה על ידי יהושע בהקשר לכיבוש יריחו; פרסומו של יהושע בעקבות כיבוש העיר.

חיזוק יהושע לקראת המלחמה, בעקבות חלקו בכישלון הקודם; השימוש בתרגיל הסחה וכלים טבעיים, כדי לבטא שה' שורה במעשה ידיהם של ישראל; שני הניגודים – שרפת העיר ובזיזת השלל: ביטוי של שילוב יד ה' וכלים טבעיים; הנפת הכידון בידי יהושע, בדומה להנפת ידי משה במלחמת עמלק; פרטי מעמד הברכות והקללות שבספר דברים והטעם לכך שהברכות לא נזכרו בתורה; המחלוקת בנוגע לזמן ומקום המעמד; ההבדל בין הר הברכה – הר גריזים, שלא התקדש, להר הקללה – הר עיבל, שהתקדש לבניית המזבח.

התאספות העמים למלחמה, דווקא אחרי הכישלון בעי; המדרש המתייחס לכך כמלחמה נגד ה', בדומה לדור הפלגה ומלחמת גוג ומגוג; שלושה פירושים למילים 'ויעשו גם המה'; במבט פנימי, המשותף לנחש הקדמוני, שכם והגבעונים – הרצון להוריד את בני ישראל ממדרגתם הרוחנית ולערב אותם בעייני העולם; סירוב הגבעונים לאגרות השלום ששלח יהושע, ורצונם בברית דווקא; הצלחת ההערמה על יהושע ושבועת הנשיאים. קיום השבועה כדי למנוע חילול ה'; גזירת דוד שלא יבואו בקהל לעולם, מפני אכזריות שראה בהם.

סיבת החלוקה של בני מנשה לשני חלקים, כדי להדגיש שכולם עם אחד; הקושי בפרידה מיהושע לאחר קשר קרוב, וכן הקושי בפרידה מארץ ישראל לאחר שראו ניסים כה רבים; מדרש המתאר מלחמה שאירעה עם חזרתם, בה ניסו בני ישמעאל לכבוש את השטח מידי בני השבטים שנותרו.

היות יהושע 'בא בימים' בשונה ממשה ש'לא נס ליחו'; מדוע חילק יהושע את הארץ טרם נכבשה; הסיבה שיהושע כינס את העם לצוותם בעיר שכם; ביאור האלשיך לתוכן צוואת יהושע.