נסיעת בני ישראל במדבר על פי ה' הייתה אחד מהנסים הגדולים שהתרחשו בימי משה רבינו. עם ישראל נע וחנה במשך ארבעים שנה בהתאם לציווי האלוקי המתבטא בהעלאת הענן ובירידתו. חז"ל עמדו על פנימיות הענין הזה ולמדו ממנו לקחים עמוקים על האמונה, הביטחון והמשמעת הרוחנית של עם ישראל. בשיעור זה נעסוק במקורות המרכזיים העוסקים בנושא זה ונבין את המסרים הטמונים בהם.
סיכום השיעור:
- עם ישראל אמנם נע "על פי ה'" בהנהגה אלוקית ישירה וגלויה, אך הדבר לא ביטל את הצורך במעורבות אנושית ובתיאום מעשי. ההנהגה האלוקית פעלה דרך משה כמנהיג, דרך החצוצרות כאמצעי תקשורת, ובשיתוף עם החכמה האנושית.
- ההנהגה האלוקית לא הייתה דיקטט עיוור אלא שיתוף פעולה בין האלוקי לאנושי. הקב"ה ציפה מעם ישראל לאמונה ולביטחון, אבל גם התחשב בצרכיהם המעשיים ובמגבלותיהם האנושיות. עם ישראל נדרש לציות מוחלט, אבל גם קיבל הכנה מוקדמת ותמיכה לוגיסטית.
- הנסיעה "על פי ה'" הפך לסמל לאמונה ולביטחון ברבות הדורות. הוא מלמד שיש זמנים שבהם נדרשת מאיתנו הכנעה לרצון העליון, גם כאשר איננו מבינים את המטרה הסופית. עם זאת, ההכנעה הזו אינה פסיבית אלא דורשת השתתפות פעילה ואחריות אישית. זהו המסר הנצחי של נסיעת עם ישראל במדבר – שילוב של אמונה מוחלטת עם פעילות אנושית אחראית
