בשיעור שלפנינו נלמד את פרק ח, העוסק בסיום מלחמת מדיין, והתקופה שאחריה. הפרק עוסק בפרטים רבים, ומשולב רבות בהסבריהם של המפרשים השונים – חלקם בגוף השיעור וחלקם בהערות שוליים.
הפרק מחולק בעיקרו לשלושה חלקים:
החלק הראשון קצר למדי (פסוקים א-ג) ועוסק בדיון שאירע באמצע המלחמה עם בני אפרים, שגדעון נדרש לפייסם על שלא נקראו לקרב.
החלק השני הוא המשמעותי ביותר (פסוקים ד-כא) ומתאר את סיום המלחמה – לכידת זבח וצלמונע והריגתם, וענישת בני שבט גד, תושבי סוכות ופנואל שסירבו לספק מזון לחיילים.
החלק השלישי והאחרון (פסוקים כב-לה) מתאר את אחרית ימי גדעון – סירובו למלוך על העם, בניית אפוד זהב לזיכרון, לידת שבעים בנים ופטירתו.
לאורך השיעור הרחבנו בפרטים שונים על פי דברי חז"ל:
טענת בני אפרים והמסר מתשובת גדעון; חששם של בני סוכות ופנואל; הסיבה לבניית אפוד דווקא; האפוד ככפרה על חטא עבודה זרה; כיצד הפך האפוד עצמו לאליל; הפריון המיוחד בתקופה זו; האליל 'בעל ברית' – עבודה זרה בשיתוף; העדר אמונה המוביל לכפיות טובה.
סיכום השיעור:
- בני אפרים מתלוננים על שלא הוזמנו למלחמה, וגדעון מפייס אותם בכך שפעולתם בהריגת עורב וזאב היתה משמעותית יותר מכל.
- גדעון ממשיך לרדוף אחרי הנמלטים. בני סוכות ופנואל מסרבים לספק מזון לחייליו והוא מבטיח לנקום בהם. הוא לוכד את זבח וצלמונע, ונוקם בסוכות ופנואל.
- לאחר המלחמה הוא מסרב למלוך, אך מבקש את הנזמים מהשלל ומכין מהם זיכרון בדמות אפוד זהב – שלמרבה הצער, הפך בעצמו לעבודה זרה.
- גדעון מוליד שבעים ובנים ומת בשיבה טובה, אך לאחר מותו חוזרים בני ישראל לעבוד אלילים ואינם זוכרים את אשר היטיב להם.