הדרשה עוסקת בפרדוקס מרתק בפרשת כי תשא: הקב"ה מאשים את ישראל בהיותם "עם קשה עורף" כסיבה לאי-מחילה, ואילו משה משתמש באותה תכונה עצמה כסיבה לכך שראוי לסלוח להם. המדרש מסביר שהעקשנות היהודית היא תכונה בעלת שני פנים: מצד אחד, היא יכולה להוביל לסרבנות ומרדנות, כפי שהייתה בחטא העגל. מצד שני, אותה עקשנות היא הבסיס לנצחיות העם היהודי – היכולת לעמוד על עקרונות ולא להיסחף אחרי רוחות הזמן.
במבט היסטורי, בעוד שאומות אחרות נשברו, נסחפו או התבוללו, היהודים נשארו יהודים בזכות העקשנות הזו. דוגמה מובהקת לכך היא פורים, שם דווקא באווירה של חופש ומתירנות בחרו כל היהודים להתאחד סביב מרדכי ואסתר. במישור החינוכי, המסר הוא שאין לדכא תכונות מולדות אלא לנתב אותן לכיוון הנכון. העקשנות היא כוח אדיר שיכול להפוך מקללה לברכה, מגנאי לשבח, מחולשה לעוצמה שבסופו של דבר תביא לגאולה השלמה.
מהלך הדרשה:
- "קשה עורף" פירושו עקשן שאינו זז מעמדותיו ודעותיו.
- הקב"ה מאשים את ישראל בעקשנות כסיבה לאי-מחילה.
- משה הופך את אותה תכונה לסיבה שהקב"ה צריך לסלוח.
- המדרש מסביר: "הילד שאתה הכי סובל ממנו, הוא זה שייתן לך הכי הרבה נחת".
- עקשנות לרעה במדבר הפכה לעקשנות לטובה בשמירת המסורת.
- היהודי הוא "הנצח" – מי שלא מתכופף ולא נשבר לאורך ההיסטוריה.
- הדוגמה של פורים – דווקא באווירה חופשית ומתירנית התאחד העם סביב מרדכי.
- חינוך אינו עקירת תכונות אלא ניתובן לטובה.
- גם כיום נדרשת עקשנות להבאת הגאולה למרות הציפייה הארוכה.
