18 פסוקים – יותר מפרשת עשרת הדיברות – מקדישה התורה לתיאור המשא ומתן בין אברהם לבני חת. מדוע? מה כל כך חשוב במשא ומתן על חלקת קבר שהתורה מאריכה בו יותר מאשר ביסודות האמונה?
המשא ומתן מתנהל בשלושה סבבים, כשכל סבב חושף טקטיקה שונה. בסבב הראשון, אברהם פונה אל "בני חת", נציגי העם, ומבקש מהם בחינם "אחוזת קבר". הוא מציג את עצמו במילים מחושבות: "גר ותושב אנוכי עמכם" – אמנם מקורי כגר, אך כעת אני כבר תושב הראוי לזכויות.
תגובתם של בני חת מלמדת שיעור בדיפלומטיה: "שמענו אדוני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבור את מתך". מילים יפות שמסתירות סירוב – הם מוכנים שיקבור בבית הקברות הציבורי, אך מסרבים להעניק לו שטח נפרד.
בסבב השני, אברהם משנה טקטיקה. הוא משתחווה להם ומבקש לפגוש את עפרון, ראש העיר, ומציע תשלום מלא. עפרון מגיב בטקטיקה ידועה: "לא אדוני שמעני, השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה". שלוש פעמים הוא חוזר על המילה "נתתי" – סימן ברור שאין כאן נדיבות אמיתית אלא ניסיון ללכוד את אברהם במלכודת דבש.
הסבב השלישי מגלה את האמת: כשאברהם מתעקש לשלם, עפרון נוקב במחיר מופקע: "ארבע מאות שקל כסף". להבין את גודל הסכום: יעקב קנה חווה שלמה בשכם במאה קשיטה, שהם כארבעה שקלים. כלומר, עפרון דרש פי מאה ממחיר השוק עבור חלקת קבר קטנה.
לא בכדי התורה משנה את שמו מ"עפרון" ל"עפרן" חסר – בגימטריה 400, כמו המחיר שדרש, וכמו המילים "רע עין". כפי שמציין ה"כלי יקר", המספר 400 מופיע בתורה תמיד בהקשר של רשעות: 400 שנות שעבוד מצרים, 400 איש של עשו שבאו להילחם ביעקב, ו-400 איש שבאו עם דוד להיפרע מנבל הכרמלי הקמצן.
אך מעבר לשיעור בטקטיקות משא ומתן, הסיפור מלמד על מידת הענווה של אברהם. כפי שמציין המדרש: "בוא וראה ענוותנותו של אברהם אבינו שהבטיחו הקב"ה לתת לו ולזרעו את הארץ עד עולם, ועכשיו לא מצא קבורה אלא בדמים מרובים, ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה".
המסר לדורות הוא כפול:
- בעסקים – להיות מודעים לטקטיקות שונות במשא ומתן, ולדעת מתי להתעקש ומתי לוותר.
- באמונה – לא לאבד את הביטחון בהבטחת ה' גם כשהדרך נראית ארוכה ומפותלת.
קניית מערת המכפלה הייתה לא רק עסקה כלכלית, אלא גם ניסיון באמונה – להאמין שגם כשצריך לשלם מחיר מופקע עבור מה שכבר הובטח לנו, בסוף ההבטחה תתגשם במלואה.
