הדרשה עוסקת בעוצמתה של האמונה היהודית בגאולה, גם כשהיא נתפסת כחלום בלתי מציאותי. בפסוק "היינו כחולמים" מתהלים קכ"ו, ישנם שני פירושים מנוגדים: האחד רואה בו מבט לאחור מימי הגאולה אל הגלות, והשני – פירוש המאירי – רואה בו תיאור של ההווה: "עכשיו אנו נדמים כחולמים" בעיני העולם.
היהודי הוא מי שחולם ביום, עם עיניים פקוחות, ואינו מתבייש לחלום על גאולה בעומק הגלות. הפטרת אחרון של פסח, המתחילה בסיפור מפלת סנחריב, משמשת כהוכחה שהמציאות יכולה להשתנות ברגע, והקב"ה יכול לחולל ניסים גדולים.
מהלך הדרשה:
א. הניגוד בין מזמורי תהלים קל"ז ("על נהרות בבל") וקכ"ו ("שיר המעלות").
ב. הסתירה הלשונית ב"היינו כחולמים" והפירושים השונים לה.
ג. פירוש המאירי: היינו כחולמים = אנחנו (בהווה) נחשבים כחולמים בעיני אחרים.
ד. הפטרת אחרון של פסח כהוכחה לאפשרות אירועים בלתי צפויים.
ה. סיפור ניגון "אני מאמין" של עזריאל דוד פסטג.
