ילד עשיר ומפונק גרם לאביו עגמת נפש. הוא היה ישן עד הצהריים ומבלה עד לפנות בוקר. אביו הוכיח אותו תכופות, עד שנמאס לילד. הוא החליט לעזוב את הבית ולהוכיח לאבא שהוא מסוגל להתעשר בלעדיו.
במשך שבועיים ישן על ספסל ברחוב, עד שאחד מתושבי העיר ריחם עליו והציע לו עבודה בגינה שלו ובתמורה יוכל לישון ולאכול אצלו. אחרי שמצא מקום לאכול ולישון, הלך לחפש עבודה מסודרת ומצא עבודה כעוזר קונדיטור במאפייה קטנה. בהדרגה למד את המקצוע ולאחר שנה החליט לממש את החלום ולפתוח מאפייה משלו.
אולם המיקום היה גרוע והוא סבל מהפסדים. הוא עמד להישבר, עד שיום אחד נכנס איש עסקים והתלהב מהמאפים. הוא הציע לחתום שותפות אתו ולשכור עבורו חנות בקניון. עד מהרה הגיעה ההצלחה ובתוך חצי שנה נפתחו חמישה סניפים בבעלות משותפת שלהם.
כעת הרגיש בטוח לשתף את אביו בקורות חייו. הוא נטל נייר וכתב: "אבא, בוויכוח בינינו אני ניצחתי. שלוש שנים אחרי שעזבתי את הבית, הפכתי להיות איש מצליח בלי עזרה ממך". חלפו כמה ימים והוא קיבל מעטפה חוזרת מאביו.
"בני היקר, אני גאה ושמח בהצלחתך, אבל אני חש כי תהיה זאת טעות להמשיך להסתיר ממך את האמת. ובכן, האם שאלת את עצמך מי היה הנדיב שהכניס לביתו הומלס שישן על ספסל? מה פתאום קונדיטור וותיק קיבל אותך כעוזר למרות חוסר הניסיון? ואיך איש עסקים זר נתן בך אמון והקים אתך שותפות?! התשובה תפתיע אותך: אני שלחתי את הראשון לאסוף אותך לביתו ושילמתי את השכירות על המיטה שקיבלת. אני שילמתי את שכר עבודתך בקונדיטוריה, וגם הכסף שהושקע בשותפות שלכם יצא מחשבון הבנק שלי. ועכשיו אני באמת גאה בהצלחה ובחריצות שלך. באהבה, אבא".
המשל הזה מסביר את הטעות היסודית של המרגלים – ושלנו.
המרגלים ידעו שעומדת להתחיל תקופה חדשה בחיי עם ישראל: חיים של התנהלות טבעית. הניסים ייגמרו על סף הכניסה לארץ והם ייאלצו להפשיל שרוולים ולהביא את הברכה בהשתדלות טבעית. לא יקרו שוב עשרת המכות ולא ייפול לחם מהשמיים. הם יצטרכו לכבוש את הארץ בכוחות עצמם ולזרוע ולחרוש את האדמה ביגיעה גדולה.
כיון שכן, טענו טענה צודקת לכאורה: לפי הכללים הטבעיים, לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו. יש גבול כמה כוחות אפשר לגייס כנגד האויבים שאינם מתעייפים. אם היינו נשארים במדבר – ברור שהקב"ה יכול לחולל נסים בלי סוף, אבל כיון שנכנסים לארץ הטבע – החשיבה צריכה לעבוד לפי הכללים ולא לפי הציפייה לניסים.
אולם הם טעו חמורות וזאת נקודת העניין, שנוגעת אלינו בצורה מהותית: הטבע אינו מערכת עצמאית שעובדת לפי כללים מובנים. החיים של עם ישראל אינם נקבעים לפי סיבה שיוצרת תוצאה ולכן עבודה אינה יוצרת פרנסה, כמו שהעדר העבודה אינו שולל פרנסה.
הרבי מבאר: "המרגלים אמרו שמהניצחון והנסים הגלויים שהיו במדבר, אין ראיה בנוגע לסדר והנהגה הקשורים עם ארץ ישראל, כאשר נדרשת עבודה של 'ארץ נושבת' ולהתלבש בעולם בהתיישבות. כאן כל ענייני הקיום הם על פי דרך הטבע, כמו שפסק המן, בארה של מרים וענני הכבוד, ולפי הנהגה זו אי אפשר לנצח את ילידי הענק שבדרך הטבע חזקים הם מבני ישראל" [תורת מנחם תשכב ג/76].
"אולם האמת היא הפוכה: המטרה בכניסה לארץ הייתה להוכיח שהקב"ה אינו מוגבל לא בטבע ולא בלמעלה מהטבע, אלא מחבר את הטבע עם הלמעלה מהטבע ומפעילם ביחד".
לפי כללי הטבע, לא הייתה אמורה להתרחש קריסה מוחלטת בשביעי באוקטובר, בה הכול לא עבד, אבל הכול לא עבד. ולאידך, לא הייתה יכולה להתרחש הצלחה כל כך מדהימה בשישי בניסן מול גלי הטילים והכטבמים שאיראן שלחה לכאן. גם לאורך המלחמה הזו רואים ניסים עצומים: עם כל הכאב על כל חייל שנופל על קידוש השם וכל אחד הוא עולם מלא שאין לו תחליף, אבל המספרים לא מתקרבים לכמויות עליהם דיברו ל"ע ול"ע.
בהצלחה כמו בכישלון, הדברים נקבעים גבוה הרבה יותר. בן מלך מקבל את שכרו לפי החלטת אביו המלך ולא לפי כללי משרד האוצר הקבועים לכל תושבי המדינה. אלא שהשכר עובר דרך הצינורות המקובלים. הטבע אינו אלא שבילים שאנו יוצרים שדרכם תעבור ההשגחה העליונה. לכן זאת הייתה טעות גורלית לחשוב שהטבע מפקיד את גורלנו בידינו ולכן "חזק הוא ממנו".
הרבי מוסיף הסבר חודר: "משה רבנו מספר באריכות הדיבור ובפרטות אודות חוזק הגויים. כדי ללמד את מעלת היהודי, שעל אף כוח הגויים הגדולים והעצומים והעובדה שעל פי טבע איננו יכולים להם – אומרים ליהודים: לא! יש לכם מעלה יותר גדולה ואתם כן יכולים להם, משום ש'ה' אלוקיך הוא העובר לפניך'. ועצם העובדה שיש ביהודי ההחלטה שהוא מנצח אותם – תגרום לו לגבור עליהם. וזאת הוראה לכל אחד ובכל זמן ומקום: התורה אינה מכחישה כוח הגויים, כי אז היה יהודי יוצא אל הרחוב ורואה את הגוי ונבהל. יש גויים גדולים ועצומים ובכל זאת לא תירא מהם, שכן ניתנו הכוחות לגבור עליהם. ואדרבה, מזה גופא שישנו גוי, מוכח שיש לך הכוחות לנצח, שהרי איני מבקש אלא לפי כוחם" [שיחת עקב תשלא].
כמו הילד במשל, שחשב שהוא מצליח בכוחות עצמו ואחר כך גילה שהאבא ארגן הכל מאחורי הקלעים – כך גם אנחנו. ההצלחה והכישלון מגיעים מלמעלה, רק עוברים דרך הצינורות הטבעיים שאנו בונים. המרגלים הסתכלו על הצינורות ושכחו מהמקור.
זה מחייב אותנו להבין: אנחנו שותפים במפעל, לא יחידנים. עלינו לעבוד כאילו הכל תלוי בנו, ולהאמין שהכל תלוי במי ששלח אותנו.
