טרנד הוא העדפה שפורצת לחיינו ומשתלטת על התודעה. בשבועות האחרונים זה ממתק הרולאפס, שאם לא מילאת אותו בגלידה מסטיק, לא טעמת כלום בחייך. לפני שנה הייתה זו גלידת קראנץ פיסטוק, שכדי להשיג אותה היה עליך להגיע לשוק השחור. הטרנד שלפניה נשכח מזיכרוני…
זה לעומת זה עשה אלוקים, וגם הנפש האלוקית מפעילה טרנדים. פתאום הלב היהודי משתוקק למצווה מסוימת, החומות נפרצות לקדושה והמחסומים נופלים. התופעה הרוחנית של דורנו היא מצוות הפרשת חלה. כל רבנית ושליחה יודעת שכבר לא צריכים אומן וסדנת תכשיטנות באלפי שקלים כדי להרים ערב נשים. די לכתוב "ערב הפרשת חלה" ונשים מכל קצות הקשת יתכנסו ללוש עיסה ביחד, לברך על הפרשת חלה ולקבל החלטות טובות שישנו את חייהן.
הדבר היותר מדהים הוא פתיחת שערי השמים בזכות המצווה. הרבנית לימור לוי, מנשות חב"ד בעכו, שמפעילה ערבי הפרשות חלה בכל הארץ, שיתפה אותי בסיפורי ישועות שאירעו עמה, כולל שמות ודפי פייסבוק בהם הגיבורות מספרות את סיפוריהן.
הנה אחד המיוחדים ביניהם: יולדת מעכו, שבועיים אחרי הלידה, חלתה בקורונה קשה. היא הייתה מורדמת, מונשמת ומחוברת לאקמו במשך חמישה שבועות. אימה השבורה התייעצה עם הרבנית לוי והיא הציעה לארגן ערב הפרשת חלה גדול לרפואתה.
הגיעו עשרות נשים, הן התפללו, ביקשו וזעקו לרחמי שמים. תוך כדי שדודה שלה לשה את הבצק ומברכת וכולן עונות אמן, הגיעה הודעה שהיולדת החלה להתעורר. שבוע אחר כך, הרבנית לוי מקבלת טלפון. זאת הייתה היולדת בעצמה שהועברה לבית לוינשטיין לשיקום. "אני לא מכירה אותך, אבל רציתי להודות לך, כי ברגע שהתעוררתי, הרגשתי את התפילות שלך". חודש אחר כך הן התאספו שוב בבית הכנסת, הפעם לשם סעודת הודיה. האישה הנרגשת סיפרה כי הרופאים אמרו לה, שהיא אחת מחמש נשים בכל הארץ שניצלו ממצב דומה.
אכן כשפותחים את ספרי הנביאים וחז"ל, מגלים דברים יוצאים מהרגיל. למרות שמדובר לכאורה במצווה 'רגילה' שאין בה אתגר מיוחד. אפשר לקיים אותה בבית, כל יום, אין בה יגיעה כמו כיבוד הורים או הוצאת כספים כמו מעשרות, בכל זאת נאמרו בה סגולות נפלאות ויסודות אמוניים.
"וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" [יחזקאל מד,ל]. הפרשת חלה היא "ברכת הבית", היא מעצימה את השפע האלוקי בבית. עצם המילה "ברכה", פירושה הכפלת השפע. שורש המילה הוא האותיות "ברך", שהן אותיות כפולות בכל המעגלים העשרוניים: שתיים, עשרים ומאתיים. הרעיון הוא שכשיש ברכה, הפוטנציאל מוכפל ומאה שקל קונה כמו מאתיים.
בענייננו, הכוונה בראש ובראשונה לברכה בעיסה עצמה, העיסה גדלה ותופחת מעבר לגודל הטבעי שלה. הדברים התרחשו בשני מקומות: "כל זמן שהייתה שרה קיימת, היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו" [רש"י בראשית כד,סז]. הגור אריה מבאר: "כנגד שלוש מצוות [האישה]: ברכה מצויה נגד הפרשת חלה, ונר דלוק נגד הדלקת הנר, וענן קשור על האהל כי הטהרה מן הנדות מביא לידי רוח הקודש".
האירוע השני התרחש אצל אליהו הנביא. במשך שלוש שנים לא ירדה טיפת גשם בארץ ישראל והרעב היכה. אליהו עצמו נחלש וה' הורה לו ללכת לעיר צרפת בצידון ושם מצא אישה והתחנן אליה לקבל לחם. היא התנצלה שנותרה לה כף קמח אחרונה ואחריה היא ובנה ימותו ברעב. אליהו הורה לה להכין עבורו עוגה קטנה ואחר כך כד הקמח לא יכלה לעולם.
"ויאמר אליה אליהו, אל תיראי… עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי, ולך ולבנך תעשי באחרונה: כי כה אמר ה' אלוקי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה" [מלכים א יז]. הרד"ק מבאר: "ומה שאמר 'בראשונה והוצאת לי' – כי רעב היה, כי לא אכל באותו הדרך. ויש דרש: לפי שהיה כהן, שתוציא לו מן העיסה חלה תחילה [ותשרה הברכה]".
זה די מוזר שאליהו דורש לקבל "בראשונה" את העוגה ואחר כך היא ובנה יאכלו ממנה. זאת הנהגה לא מנומסת… אומר הרד"ק רעיון גדול: זה היה סוד הסגולה. אליהו מגלה לה את הסוד להפוך את המזל ולהביא שפע לעיסה: אליהו הוא כהן ולכן תפריש חלה לכהן ותביא ברכה אל ביתה.
למה דווקא הדור שלנו מתחבר כל כך לסגולה הזו? התשובה טמונה בתחושה העמוקה שהחיים שלנו חסרי שליטה. הדור הקודם חשב שהוא שולט על הפרנסה, על הבריאות, על העתיד. דורנו גילה שאנחנו לא שולטים על כלום – לא על הקורונה, לא על המלחמות, לא על האינפלציה.
פתאום מגלים מצווה שאומרת בדיוק את מה שהלב צריך לשמוע: אין לכם שליטה על שום דבר, אבל יש למי שיש. תתחברו אליו, תנו לו את החלק הראשון, ותזכו לשותפות בברכה. זו לא קסם, זו אמונה פעילה שמתבטאת במעשה פשוט ויומיומי.
בעולם שמלא בטרנדים חולפים, הפרשת חלה היא הטרנד הנצחי. זה לא משהו שיחלוף כמו הרולאפס, זה חיבור למקור הברכה שלא משתנה לעולם. מחכה רק שנפתח אליו את הלב.
