חורף תש"ד (1944) היה אחד הזמנים האפלים ביותר בתולדות העם היהודי. בעוד רכבות המוות דהרו אל מחנות ההשמדה וקהילות שלמות נמחקו, הגיע לארץ ישראל אדם שנראה כמו צל של עצמו – הצדיק רבי אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלז. במשקל של פחות מארבעים קילו ונפש שבורה, הוא נשא על כתפיו את משא האובדן הנורא של משפחתו וקהילתו. מכל חסידות בעלז המפוארת, שמנתה עשרות אלפי חסידים, נותרו רק שניים: האדמו"ר ואחיו, הרב מבילגורייא.
בהגיעו לירושלים, התגורר האדמו"ר בבית הרב שניאור זלמן אשכנזי. עדויות מאותה תקופה מספרות כי הוא כמעט ולא אכל דבר, מלבד פרוסת עוגה וכוס חלב בבוקר. אדמו"רי חב"ד כינו אותו "צורה בלי חומר", ביטוי המתאר אדם שכל כולו רוח, כמעט מנותק מן העולם הגשמי.
ארבעה ימים לאחר הגעתו, הגיעה שבת פרשת בשלח, הידועה גם כ"שבת שירה". בבית הכנסת שרר מתח מוחשי. המנהג המסורתי הוא לשיר את שירת הים בשמחה, אך כיצד אפשר לשיר בנוכחות דמות כה שבורה? איך ניתן להכריז "אשירה לה' כי גאה גאה" ליד מי שראה את בתי הכנסת עולים באש? כיצד לשורר "אז נבהלו אלופי אדום" במחיצת מי שאיבד את משפחתו ועדתו בידי הנאצים?
להפתעת כולם, האדמו"ר סימן לקהל לשיר כרגיל. לאחר התפילה, הוא שיתף תובנה עמוקה: המדרש מלמד שהביטוי "אז ישיר" בלשון עתיד רומז לתחיית המתים. לכאורה, עולה שאלה פשוטה – כיצד היו מסוגלים בני ישראל לשיר אחרי יציאת מצרים? הרי לפי חז"ל, רק חמישית מעם ישראל יצאו ממצרים, ושמונים אחוז מתו בימי החושך. כל משפחה איבדה בנים ובנות – איך יכלו לשיר בנסיבות כאלה?
התשובה, אמר האדמו"ר, טמונה במילים "אז ישיר". משה רבנו שר על העתיד, על תחיית המתים. הוא נסך תקווה בעם השבור באמונה שהמוות הוא זמני, ושעוד נזכה להתאחד עם יקירינו. "גם אנחנו," סיכם האדמו"ר מבעלז, "שרים היום לא על ההווה אלא על העתיד. על הביטחון שיום יבוא והקערה תתהפך, ונבין את פשר כל הסבל והגלות".
דבריו של האדמו"ר מבעלז מלמדים אותנו שיעור עמוק על כוחה של האמונה. גם ברגעים האפלים ביותר, כשנדמה שאין טעם בשירה ושמחה, האמונה בגאולה העתידה מעניקה כוח להמשיך. השירה אינה רק ביטוי לשמחה על הנסים שכבר התרחשו, אלא גם הבעת אמונה בנסים שעתידים להתרחש.
סיפור זה מהדהד במיוחד בימינו, כשאנו קוראים את שירת הים בפרשת בשלח. הוא מזכיר לנו שהשירה היא לא רק זיכרון העבר אלא גם תקווה לעתיד, וששירת האמונה יכולה להאיר גם את החשכה העמוקה ביותר. כפי שהאדמו"ר מבעלז הדגים בחייו, האמונה בגאולה העתידה היא שנותנת משמעות וכוח גם ברגעי המשבר הקשים ביותר.
