סיפור עליית הלל לנשיאות הסנהדרין; לימוד קרבן פסח מקרבן תמיד, שקרב בשבת.

חיפוש מקור לדין תמיד שדוחה שבת; דיון בקל וחומר ובגזירה שווה.

ספק טלטול הסכינים; הבעיה והפתרון במלאכה בבהמת הקדש; סוגיית ’מחמר‘.

יסודות בצמיחה אישית

העולם המודרני נוצץ ומפתה, הטכנולוגיה נוחה וקורצת. איך אפשר להיות יהודי רוחני בלי להתפתות לטעום את העולם? למה לא 'לעשות חיים' וליהנות מכל השפע הזה? ואיך זה שהחומרנות נראית כל כך טוב?

יש לנו פחד קמאי מהעולם הזה, מהיצר הרע, מהנפש הבהמית. אז מה באמת עושים עם ה'נחש' הזה, ומאיפה הוא מקבל את הכוחות החזקים שלו? ואולי בעצם אין ממה לפחד? אולי זה רק חיזיון תעתועים?

נדמה שקשה מאד להתמודד עם היצר הרע, ואולי הדרך היחידה היא פשוט 'להרים רגליים' ולברוח? לפעמים אכן צריך 'לברוח', אבל לא בפאניקה ובבהלה, אלא בשיטתיות ובצורה מסודרת

מה (באמת) נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ומה העדות והחוקים והמשפטים? למה בכלל ירדנו לגלות מצרים? ומי אנחנו ומה תפקידנו כיום?

בפסח היו אירוסין, במתן תורה חתונה, אז למה פסח עוד רלוונטי, אחרי החתונה? מה התפקיד: להאמין בתמימות או להתבונן וללמוד? ומהו סודו של היהודי הנצחי?

איך מצה פשוטה מחדירה אמונה? מה הקשר בין אכילת מצה לתודעה אלוקית? ולמה אוכלים את המצות לפני חצות הלילה?

מה הקשר בין עבודת התשובה לגאולה? איך משתחררים מהסבל והקושי של החיים? ואיך ’לוקחים' את הקדוש ברוך הוא עצמו?

כשאדם שקוע עמוק בבוץ של מצרים איך הוא יכול להיחלץ משם? מה ההבדל בין 'שיתוף' ו'עבודה זרה', וכיצד מתגברים על חיי מותרות?

להתגבר על הרע ולצאת ממצרים כל יום, זו חובה. אבל למה החובה הזו, הנובעת מהקטנות שלנו – תהיה אבן יסוד גם כשתבוא הגאולה?

מכת הבכורות היא חלק מרכזי וחשוב בסיפור יציאת מצרים. למעשה, על שם ההתרחשות במכת בכורות נקרא חג הפסח כולו – לציון הפסיחה והדילוג על בתי בני ישראל. מתברר כי אותו 'דילוג' אלוקי מבטא את האהבה האינסופית של ה' לעם ישראל.

ככל שמתעמקים בסיפור הקרבת הפסח במדבר, מבינים עד כמה הוא מופלא ויוצא דופן. יש כאן גילוי של החיבה המיוחדת של ה' כלפי בני ישראל, הבאה לידי ביטוי בפתיח של כל אחד מחמשת החומשים, וגם מסר נוקב ואקטואלי לחיים.

המרכיבים הבולטים ביותר בשולחן הסדר הם המצות והיין. והם מספרים לנו סיפור. סיפור על הגאולה ממצרים, וגם סיפור על הגלות והגאולה שלנו, של כל אחד מאתנו.