יציאת מצרים איננה אירוע שהתרחש אי שם לפני למעלה מ3300 שנים בקרן הצפונית מזרחית של אפריקה. יציאת מצרים היא מעשה שחוזר על עצמו בכל יום ויום. תורת החסידות חוזרת ומזכירה לנו כל העת: צאו ממצרים!
אחד המאמרים – הרבים – העוסק בנושא היציאה ממצרים המתמדת, הוא המאמר "בכל דור ודור" שאמר הרבי בהתוועדות יום הולדתו, בי"א בניסן תשמ"א
תוכן המאמר
חובה לזכור ולהזכיר את יציאת מצרים פעמיים בכל יום, ויתרה מכך: ”בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים“. על כך נשאלת השאלה: מדוע לא מספיקה ’יציאת מצרים‘ רוחנית חד-פעמית, שמשפיעה על ”כל ימי חייך“? מדוע צריך לזכור ולחוות מחדש את יציאת מצרים בעבודת ה'?
את מהות יציאת מצרים הרוחנית צריך ללמוד מסיפור המקרא בפשטות. גם הירידה למצרים והגלות, וגם היציאה ממצרים – התרחשו בשלביות ובהדרגה, כאשר כל שלב בגאולה נחשב כמצר וגבול ביחס לשלב הבא.
גם ירידת הנשמה לגוף נחשבת גלות, וגם היא מתרחשת בתהליך איטי ומדורג – וכך גם פועל היצר הרע להסית את האדם.
גם העלייה של הנשמה וגאולתה מגלות הגוף היא תהליכית ותמידית.
כך זה גם בעבודת השם היומיומית, שהיא מדורגת ותמידית, כאשר כל דרגה נחשבת ל‘גאולה‘ ביחס לדרגה הקודמת, אך נחשבת ל‘מצרים‘ ביחס לדרגה הבאה. זאת משום שיהודי מרגיש שמציאותו האמתית היא נפשו האלוקית, והיא זו שצריכה לשלוט ולהנהיג אותו באופן בלעדי בכל חייו – וכל עוד זה לא קורה, כל דרגה שהיא נחשבת כגלות והגבלה.
