הדרשה מתמודדת עם תמיהה מרכזית: מדוע משה רבנו, המנהיג הגדול של יציאת מצרים, נעדר לחלוטין מההגדה של פסח? התשובה העמוקה היא שמשה לא היה כלל מציאות נפרדת שיש להזכירה, אלא התגלות מוחלטת של הקב"ה בעולם.
ענוותנותו המופלאה של משה לא הייתה סתם צניעות, אלא ביטול עצמי מוחלט והזדהות עם המשלח. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – משה היה הוכחה חיה לאלוקות, וכשראו אותו ידעו בבירור שיש ריבונו של עולם. הלקח לדורנו הוא שכל יהודי צריך לשאוף להיות "התגלות של מעלה" – לחיות בצורה שמבטאת את נוכחות הקב"ה בעולם.
מהלך הדרשה:
א. התמיהה על היעדרו של משה רבנו מההגדה של פסח.
ב. השוואה לחגים אחרים בהם מוזכרים גיבורי הנס (חנוכה, פורים).
ג. הרמז למשה במצה האמצעית שמתקשרת ל"לוי".
ד. ההסבר המבריק: משה לא היה קיים כמציאות נפרדת אלא כהתגלות של מעלה.
ה. הקשר ל"והאיש משה עניו מאד" – ענווה כביטול עצמי וחיבור לקב"ה.
