הצו המתמיד לצאת ממצרים, הוא הנחיה שמתחדשת בכל יום ויום. בתניא מבואר שהיציאה מהמצרים וההגבלות נעשית באמצעות התפילה. במאמר "וספרתם לכם" משנת תשל"ו, מאריך הרבי בדרכי ההתבוננות השונות המועילות ליציאה הזו ממצרים.
תוכן המאמר:
- בתניא מבואר כי יציאת מצרים זו יציאת הנפש ממאסר הגוף המתרחשת בשעת העסק בתורה ומצוות ובפרט בקריאת שמע. והשאלה היא איך אדם שנשמתו ירדה כה למטה יכול "לצאת ממצרים"?
- תשובה: העליה מהמקום הכי נמוך היא באמצעות התפילה שהיא הסולם המאפשר יציאה משאול תחתית אל הקב"ה. הדרך להתרומם מ"ארצה" היא על ידי האבות, שהתפילה מורכבת משלושה סוגי פסוקים כנגד שלושת סוגי עבודת האבות.
- התבוננות של אהבה (אברהם) היא בהפלאת הקב"ה והבלי גבול שלו. התבוננות של יראה (יצחק) היא בשפלות האדם, ובגדלות הבורא ומשמעות העמידה לפניו. התבוננות של רחמים (יעקב) היא למי שלא הגיע לאהבה ויראה – יש לו עצה "לעורר רחמים".
- שני פירושים ב'מי כמוכה': יונתן – אין כמוך באילי השמים. אונקלוס – אין בלעדיך.
- "לית כוותך" בא לשלול 'שיתוף', ולא 'עבודה זרה' שאסורה גם לגוים. הכוונה בתרגום יונתן "לית כותך באלי מרומא" – לשלול עצמאות, ולו מינימלית, של כוחות האלוקות.
- אונקלוס מוסיף שאין כלל מציאות, גם לא דגרזן, כי מציאות שכל קיומה הוא דבר השם המחיה ומהווה אותה – כלל איננה מציאות אמיתית.
- ההתבוננות ב'מי כמוכה' לפי שני הפירושים תכליתה 'לשלוף' את האדם מהשיקוע בתאוות. ומי שכל זה לא מועיל לו – שפשוט יעורר רחמים על נפשו.
