אכילת מצה בפסח היא מצווה יקרה מאד, ובזמן הזה היא המצווה היחידה שבידינו של אכילת מצווה מן התורה. כשלומדים את סוגיית מצוות אכילת מצה על פי הקבלה, מתגלים בה עומק ורוחב חדשים שמפיחים נשמה ב"מצה זו שאנו אוכלים". והחסידות מאירה את המצה באור וחיות חדשים לגמרי, עד שאין לדמות אכילת מצה 'יבשה' ללא ביאורי החסידות, לאכילה הזו לאחר ההכנה של התבוננות במשמעות המצווה על פי החסידות. לא לחינם התבטא הרבי מהר"ש ש"כשאוכלים מצה – אוכלים אלוקות"…
המאמר "ששת ימים" מליקוטי תורה הוא המאמר המרכזי בסוגיה הזו, שהלכה והתבארה עוד ועוד בספרי רבותינו הקדושים.
תוכן המאמר:
- שאלה ראשונה: בפסוק נאמר שבעת יציאת מצרים בני ישראל אכלו ”עוגות מצות כי לא חמץ – כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה“. אך לכאורה לא זו הסיבה – משום שהם הצטוו במפורש לא לאכול חמץ באותו יום!
שאלה שנייה: בהגדה של פסח נאמר שאנחנו אוכלים מצה בליל הסדר ”על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם“. אך לכאורה לא זו הסיבה – משום שגם הם אכלו מצות בלילה הקודם להתגלות וליציאה ממצרים, בגלל ציווי מפורש! - משמעות הפסוק ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם“: בלחם מלובש דבר השם, המאמר של הקדוש ברוך הוא שאמר ”תשדא הארץ דשא“ – והוא זה שבכוחו להזין ולהחיות את האדם.
- לחם מחיה את הגוף והנפש השכלית: אכילת דגן ולחם מפתחת את הקוגניציה של התינוק וגורמת לו להכיר בהוריו ולקרוא בשמם. מצד אחד, זו הכרה בהורים ללא הבנה שכלית; אך מצד שני, זו התקשרות נפשית חזקה מאד ביניהם – וזאת משום שהחיות נובעת משורש רוחני גבוה.
- מצה מחיה את הנפש האלוקית: אכילת מצווה של מצה מפתחת את התודעה האלוקית של יהודי וגורמת לו להכיר באלוקות ולקרוא בשם אביו שבשמיים. מצד אחד, זו הכרה באמונה ללא טעם והבנה שכלית; אך מצד שני, זו התקשרות חזקה עד מיצוי הנפש – וזאת משום שכוח האמונה נובע מדעת עליון שלמעלה מעולם השכל. הביטוי לכך בפועל הוא ביטול לאלוקות, שמסומל גם בזה שהמצה דקה ולא תפוחה: אכילת המצה גורמת לאדם שפלות והכנעה כלפי רצון השם.
- ההתגלות אלוקית שהתרחשה בחצות הלילה במצרים – הייתה התגלות שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות של העולמות, ולכן היא הביאה לביטול אמיתי.
- ישנם שני סוגי מצות: ”מצת“ בכתיב חסר הן המצות שנאכלו לפני חצות הלילה, לפני ההתגלות האלוקית; ”מצות“ בכתיב מלא הן המצות שנאכלו לאחר חצות הלילה, לאחר ההתגלות האלוקית. לכן: המצות שלפני חצות זקוקות לשימור מהחמצה, מפני שזו התקשרות שלמטה מהדעת ולכן יש מקום לישות והתנשאות; ואילו המצות שלאחר חצות לא יכולות להחמיץ, משום שבהתגלות כזו אין שום מקום ואחיזה להגבלות העולם ולנפש הבהמית.
- בפסח הראשון היה צורך באכילת המצות לפני חצות, משום שבני ישראל היו שקועים בגלות רוחנית קשה, ללא תורה ומצוות, ובכדי לקבל את ההתגלות האלוקית בחצות הלילה הם נזקקו להכנה של יראה תתאה מצדם. אבל לאחר קבלת התורה והמצוות, ליהודי יש קשר עמוק ופנימי עם הקדוש ברוך הוא במשך כל השנה, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות – שזה עצמו מקביל לאותה התגלות עליונה של האלוקות בחצות הלילה במצרים. לכן, ב“מצה זו שאנו אוכלים“ נמצאת גם בחינת המצה העליונה, המלאה, שלאחר ההתגלות האלוקית.
