השיעור מתמקד באתגר המרכזי של ליל הסדר: העברת האמונה לכל ארבעת הבנים, ובמיוחד לשניים המאתגרים – הרשע והשאינו יודע לשאול. לגבי הרשע, השיעור מציג מהפכה תפיסתית: המילים "אחד רשע" בהגדה מלמדות שגם הרשע קשור עם ה"אחד" האלוקי. "הקהה את שיניו" פירושו להוציא את ה"שין" מ"רשע" – כלומר לשנות את התפיסה שלנו כלפיו ולראות בו "רֵע", חבר. לא לשבור לו את השיניים, אלא לזהות את הטוב שבו ולפנות אליו מתוך אהבה ואמון, כפי שעשה אהרן הכהן.
לגבי הבן שאינו שואל – "את פתח לו" – על ההורה ליזום ולמשוך את ליבו. התורה מורה לדבר אליו בשפה אישית ("עשה ה' לי") ולא בשפה לאומית כללית. המפתח הוא סיפור ומשל מתוך עולמו של הילד, שימשכו את ליבו – כפי שהמילה "והגדת" עצמה מקורה במשיכה. השיעור קורא להורים להפסיק להיות "טכנאים של תורה ומצוות" ולהתחיל להיות מספרי סיפורים שמאירים משמעות ומעוררים אהבה.
מהלך השיעור:
- פתיחה – האתגר של חינוך ילדים וחובת "והגדת לבנך".
- "אחד חכם, אחד רשע" – מדוע המילה "אחד" חוזרת, ופירוש "בין כך ובין כך".
- ארבע שאלות בארבעה חומשים – כל ילד הוא עולם בפני עצמו.
- ההבדל הדק בין שאלת החכם לשאלת הרשע.
- הגישה לבן הרשע – "אחד רשע": הניצוץ האלוקי, הוצאת ה"שין" מ"רשע".
- סיפור הרב בוימגרטן והבחור שחילל שבת – תשובת הרבי ע"פ אבות דר"נ.
- הגישה לבן שאינו שואל – "את פתח לו": דיבור אישי, סיפורים ומשלים.
- סיפור הרבי והנער שאהב בייסבול – כוחו של משל מעולמו של הילד.
- "והגדת" מלשון משיכה – למשוך את הלב ולא רק לצוות.
