הדרשה מציעה פרשנות מהפכנית למענה ההגדה לבן הרשע. במקום לראות ב"הקהה את שיניו" קריאה להתקפה, כפי שפשט הדברים נראה, מציג הרבי תפיסה הפוכה: זוהי הנחייה לאב להחליש את החוצפה של הבן באמצעות חיבוק ואהבה. המילים "אילו היה שם לא היה נגאל" אינן מכוונות לבן עצמו, אלא לרשעים שהיו במצרים – ההדגשה היא שרק במצרים, לפני מתן תורה, הייתה אפשרות להיפרד מהעם. אך אחרי מתן תורה, כל יהודי שייך באופן מהותי ובלתי ניתן לניתוק.
הדרשה מלמדת שמתחת לשאלות הפוגעניות קיים בילד יופי טהור ונצחי, והתפקיד ההורי הוא להפריד בין התנהגות לזהות, ולהעצים את הטוב הפנימי. זוהי גישה חינוכית שרואה את הפוטנציאל והטוב שבכל יהודי, גם כשהוא מוסתר תחת מעטה של רשעות.
מהלך הדרשה:
- ניתוח תמיהות על המענה לבן הרשע בהגדה: "הקהה את שיניו".
- שאלות על הלשון המרוחקת "אילו היה שם" במקום "אילו היית שם".
- הפרשנות המהפכנית של הרבי: לא תקיפה אלא חיבוק.
- ההבנה ש"הקהה את שיניו" היא החלשת החוצפה והניכור דרך אהבה.
- ההבחנה בין השייכות העצמית אחרי מתן תורה לבין המצב במצרים.
- דימויים: הוצאת האות שי"ן מ"רשע" נותרת "רֵע", וכן הורדת "שניו" מהגימטריה של "רשע" נותרת "צדיק".
- סיפורים על הרב אליהו עמיקם והרבי ועל רב עמרם חסידא.
- פרשנות דמותו של עשו מול יעקב והמשמעות של לבישת בגדי עשו.
