
והיה ברכה: סוד הברכה לישראל
לקראת יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, הדרשה מציגה קשר מרתק לסיפור אברהם אבינו, שיצא לארץ ישראל בדיוק בגיל 75 וקיבל את הברכה המיוחדת "והיה
דף הבית » אברהם אבינו » עמוד 2

לקראת יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, הדרשה מציגה קשר מרתק לסיפור אברהם אבינו, שיצא לארץ ישראל בדיוק בגיל 75 וקיבל את הברכה המיוחדת "והיה

הרצון הנסתר: איך השכחה חושפת את האמת שבנו?

מהחגים לשגרה: איך הצמיחה האמיתית מתרחשת דווקא בימים הקשים?

מעבר למעשים: כשהבחירה האלוקית גדולה מההיסטוריה

שכל ואמונה: כשההגיון מוביל אל הבורא

"בטח בה לב בעלה": הכוח הרוחני של האישה היהודית

כור הברזל: כשהכאב הוא הדרך לזיקוק הזהב

מלאכים לא אוכלים: מה באמת מזין אורח במסעדת אברהם?

העמידה היהודית לאורך ההיסטוריה והבנת סוד הנצח של העם היהודי

זיווג משמים, משמעותו והשתקפותו בסיפורי התנ"ך ובחיים האישיים

המדרש מספר שאברהם אבינו במהלך מסעו ממולדתו בחר בארץ ישראל, לאחר שהתרשם מהחריצות ותרבות העבודה של תושביה. הסיפור הזה מוביל אותנו לעיון ומחשבה על ערך ההשקעה והמאמץ – בעבודה, בעבודת השם ובכלל בחיים.

מה מניע אותנו לחלוק מרכושנו ולתת מכספנו לצדקה? האם אנחנו נותנים כי טוב לנו ויש לנו 'ראש גדול', או שאנחנו מסוגלים באמת לשים את טובתם וצורכיהם של אחרים לפני אלה שלנו? האם אנחנו מוכנים לתת ולתרום לצדקה גם כשזה כואב? אברהם אבינו קוטע את המפגש עם הקדוש ברוך הוא, כדי לרוץ ולהכניס הביתה שלושה עוברי אורח שנראו כמו עובדי עבודה זרה. בכך הוא מלמד אותנו שיעור בחסד אמיתי, ומחנך אותנו להקרבה על הדברים הכי חשובים בחיים בשביל לעשות טוב למישהו אחר.

סיפורים רבים שמענו על אברהם. אבל מהו סיפורה של שרה? מה הייתה דרכה בעבודת ה', ומה המסר שהיא מעבירה לנו? פרשת חיי שרה מספרת לנו בדיוק את זה, וגם מעניקה לנו נקודת מבט חדשה על משמעות החיים.

אנחנו חיים בזמן מיוחד, זמן של חסדים גדולים. הניסים שאנחנו רואים סביבנו, הישועות שאנחנו זוכים להן, הצלחת עם ישראל – הכל מראה שאנחנו חיים בתקופה מבורכת. הברית עם אברהם פעילה וחזקה יותר מאי פעם. הקב"ה מראה לנו שהוא זוכר את הברית, שהוא נאמן לה, ושהוא ימשיך לשמור עלינו לדורי דורות.

הקשר העמוק בין הזמן לייעוד האישי על פי המסורת היהודית

כל ברכה היא כמו מדבקה רוחנית שאנחנו מצמידים למציאות. היא הופכת אוכל רגיל למשהו קדוש.

מעשר נותנים לא רק כשרואים ניסים, לא רק כשההשגחה גלויה. מעשר נותנים גם – ובעיקר – על ההכנסה הרגילה, על המשכורת החודשית, על הרווחים העסקיים הטבעיים.

אברהם נותן מצד קטנות. הוא קטן בעיניו עצמו. "אנכי עפר ואפר". הוא אינו רואה בעצמו ישות חשובה שיש לה זכויות ויש לה גבולות. כל מהותו היא לשרת את העולם. לכן כשמישהו זקוק לעזרה, אין כאן שיקול של "עד כמה זה בא על חשבוני".

השבוי לא יודע כלום. הוא לא יודע אם יחיה או ימות. הוא לא יודע מה ייעשה לו בעוד שעה. הוא לא יודע אם יראה עוד את המשפחה. הוא תלוי לגמרי בידי האויב. והאויב יכול לעשות לו כל דבר בכל רגע.

כשאדם מתמודד עם משבר, הטעות הגדולה היא לחשוב שאין מה לעשות. שהמצב נעול. שאין פתרון. אברהם מלמד אחרת: תמיד יש מה לעשות. אפילו אם זה רק למשוך זמן. אפילו אם זה רק להרוויח יום נוסף.

מדוע מורה טוב הוא לא מי שנותן הרצאות מבריקות אלא מי שמעורר את התלמיד לפעול בעצמו?

לא לוותר על כסף. לא לוותר על חיים. אלא לוותר על כל מה שיש. על כל התקווה. על כל הסיבות. ובכל זאת להמשיך.

הכיפה מסמלת. לא חולשה. לא פחד. אלא הרכנת ראש. כניעה. נכונות להיות שליח. זה מה שאברהם עשה ב"לך לך". והכיפה היא הסמל שלנו, שאנחנו ממשיכים בדרכו.

קיום המצוות של האבות היה הידור אישי. תוספת על מה שהיו מחויבים כבני נח. אבל בני נח הצטוו: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". אסור לחבול באחרים ובעצמך. לכן היה אסור לאברהם להחליט ביוזמה אישית לחבול בעצמו בלי שיקבל ציווי מהקב"ה. חובתו הייתה קודם כל לאיסור בני נח. ורק אחר כך הידור אישי.

אברהם לא רק מלמד זכות, הוא גם קובע מציאות חדשה. הוא מחדש שיש מושג של זכות הרבים שמגינה על היחיד. עשרה צדיקים יכולים להציל עיר שלמה. הרוב לא נסחף אחרי המיעוט הרע, אלא המיעוט הטוב יכול להציל את הרוב.

הגשמי והרוחני לא נפרדים. האוכל עצמו יכול להיות כלי לקדושה.

כשאברהם אומר "אמרי נא אחותי את", הוא לא בורח מאחריות. הוא מכריז על משהו עמוק. הוא אומר: הקשר בינינו הוא לא קשר שבחרנו לעשות. זה קשר שהקב"ה עשה. אנחנו לא רק בני זוג. אנחנו אח ואחות. שני חצאי נפש אחת.

אברהם עשה משהו אחר. הוא עבר מ"שלי" ל"שלך". הוא אמר: אני לא נלחם יותר על מה שחשוב לי. אני נלחם על מה שחשוב לך. אני לא הולך לאן שאני רוצה. אני הולך לאן שאתה אומר לי.

כשאדם מתחיל לשרת את ה', הוא צריך לעזוב את עצמו. לא לעזוב את המקום שבו הוא גר – אלא לעזוב את המקום שבו הוא נמצא נפשית. את הרצונות, את הרגשות, את ההגיון.

אף תפילה לא הולכת לאיבוד. גם אם לא רואים תוצאות מיידיות, התפילה פועלת. היא משנה עולמות. היא יוצרת זכויות. היא פותחת שערים – אם לא לנו, אז לילדים שלנו. אם לא היום, אז מחר.

זו לא הייתה מחויבות פורמלית. זו הייתה אהבה אמיתית. הם חיפשו כל דרך אפשרית להתקרב לקב"ה. הם לא חיכו שיצווו עליהם – הם הקדימו מרצונם.

ברית מילה היא לא מצווה רגילה. היא הכניסה לעם ישראל. היא חיבור לברית נצחית שהקב"ה כרת עם אברהם. כשאנחנו אומרים "בבריתו של אברהם", אנחנו מדגישים: זה לא רק ציווי. זה לא רק הלכה. זה קשר. זה משפחה. זה נצח.

צדיקות אמיתית אינה נמדדת רק במה שאתה עושה לעצמך, אלא במה שאתה מוכן לעשות למען אחרים. אברהם לימד אותנו שאפילו כשאין סיכוי, אפילו כשהתוצאה ידועה מראש, עדיין צריך לנסות. כי עצם הדאגה, עצם הניסיון, עצם האכפתיות – הם ערך בפני עצמו.

דמותו של אליעזר עבד אברהם היא מהמורכבות והמרתקות בסיפורי האבות. המדרשים פורשים בפנינו מסכת חיים שלמה: מתחילתה בעבד שנקנה מנמרוד, דרך עלייתו למעמד של יורש פוטנציאלי בבית אברהם, ועד להפיכתו למלך הבשן. סיפור חייו של אליעזר הוא עדות מופלאה לכוחו של אדם להתעלות מעל נסיבות חייו ולהפוך את שעבודו החיצוני לחירות פנימית של תורה וחסד.

אברהם היה בן דורו של דור הפלגה, אך הוא בחר בדרך שונה לחלוטין. הוא לא קיבל את דרכם, לא השלים עם ערכיהם המעוותים, ולא נכנע למחשבותיהם. במקום זה, הוא עמד איתן באמונתו, התעמת עם הדור, ובסופו של דבר בנה דרך חדשה לגמרי – דרך של אמונה טהורה, של הכרת הבורא, ושל העברת המסורת לדורות הבאים.

כוחה של הרוח האנושית להגיע לאמת גם בתנאים הקשים ביותר, החשיבות של החיפוש העצמאי אחר האמת, והאומץ הנדרש לעמוד על האמת גם כשכל העולם נגדך. אברהם אבינו הוא המופת לכל מחפש אמת בכל הדורות.

פרשת גירוש הגר וישמעאל היא מן הפרשיות הקשות והכואבות בתורה. אב נאלץ לשלח את בנו בכורו ואת אמו מביתו, אם ובן הולכים למדבר בחוסר כל, וכמעט מתים בצמא. המדרשים והפרשנים מנסים להבין את הסיבות העמוקות לגירוש, את הכאב של כל הנפשות הפועלות, ואת ההשגחה האלוקית שליוותה את האירוע הקשה הזה.

המקורות שלפנינו עוסקים ברגע מכונן בתורה – הרגע שבו הקב"ה מחליט לשתף את אברהם אבינו בגזר הדין של סדום ועמורה. השאלה "המכסה אני מאברהם" חושפת יחס מיוחד ועמוק בין הקב"ה לאברהם, יחס של קרבה, אמון ושותפות. המדרשים מרחיבים ומעמיקים בהבנת הסיבות לגילוי זה, ומגלים לנו את מעמדו המיוחד של אברהם כאוהב ה', כשותף בהנהגת העולם, וכסניגור על הבריות.