אנחנו חיים בזמן מיוחד, זמן של חסדים גדולים. הניסים שאנחנו רואים סביבנו, הישועות שאנחנו זוכים להן, הצלחת עם ישראל – הכל מראה שאנחנו חיים בתקופה מבורכת. הברית עם אברהם פעילה וחזקה יותר מאי פעם. הקב"ה מראה לנו שהוא זוכר את הברית, שהוא נאמן לה, ושהוא ימשיך לשמור עלינו לדורי דורות.

מעשר נותנים לא רק כשרואים ניסים, לא רק כשההשגחה גלויה. מעשר נותנים גם – ובעיקר – על ההכנסה הרגילה, על המשכורת החודשית, על הרווחים העסקיים הטבעיים.

אברהם נותן מצד קטנות. הוא קטן בעיניו עצמו. "אנכי עפר ואפר". הוא אינו רואה בעצמו ישות חשובה שיש לה זכויות ויש לה גבולות. כל מהותו היא לשרת את העולם. לכן כשמישהו זקוק לעזרה, אין כאן שיקול של "עד כמה זה בא על חשבוני".

השבוי לא יודע כלום. הוא לא יודע אם יחיה או ימות. הוא לא יודע מה ייעשה לו בעוד שעה. הוא לא יודע אם יראה עוד את המשפחה. הוא תלוי לגמרי בידי האויב. והאויב יכול לעשות לו כל דבר בכל רגע.

כשאדם מתמודד עם משבר, הטעות הגדולה היא לחשוב שאין מה לעשות. שהמצב נעול. שאין פתרון. אברהם מלמד אחרת: תמיד יש מה לעשות. אפילו אם זה רק למשוך זמן. אפילו אם זה רק להרוויח יום נוסף.

לא לוותר על כסף. לא לוותר על חיים. אלא לוותר על כל מה שיש. על כל התקווה. על כל הסיבות. ובכל זאת להמשיך.

מהבטחה עתיקה למציאות מודרנית

כשאברהם אומר "אמרי נא אחותי את", הוא לא בורח מאחריות. הוא מכריז על משהו עמוק. הוא אומר: הקשר בינינו הוא לא קשר שבחרנו לעשות. זה קשר שהקב"ה עשה. אנחנו לא רק בני זוג. אנחנו אח ואחות. שני חצאי נפש אחת.

אברהם עשה משהו אחר. הוא עבר מ"שלי" ל"שלך". הוא אמר: אני לא נלחם יותר על מה שחשוב לי. אני נלחם על מה שחשוב לך. אני לא הולך לאן שאני רוצה. אני הולך לאן שאתה אומר לי.

כשאדם מתחיל לשרת את ה', הוא צריך לעזוב את עצמו. לא לעזוב את המקום שבו הוא גר – אלא לעזוב את המקום שבו הוא נמצא נפשית. את הרצונות, את הרגשות, את ההגיון.

דמותו של אליעזר עבד אברהם היא מהמורכבות והמרתקות בסיפורי האבות. המדרשים פורשים בפנינו מסכת חיים שלמה: מתחילתה בעבד שנקנה מנמרוד, דרך עלייתו למעמד של יורש פוטנציאלי בבית אברהם, ועד להפיכתו למלך הבשן. סיפור חייו של אליעזר הוא עדות מופלאה לכוחו של אדם להתעלות מעל נסיבות חייו ולהפוך את שעבודו החיצוני לחירות פנימית של תורה וחסד.

אברהם היה בן דורו של דור הפלגה, אך הוא בחר בדרך שונה לחלוטין. הוא לא קיבל את דרכם, לא השלים עם ערכיהם המעוותים, ולא נכנע למחשבותיהם. במקום זה, הוא עמד איתן באמונתו, התעמת עם הדור, ובסופו של דבר בנה דרך חדשה לגמרי – דרך של אמונה טהורה, של הכרת הבורא, ושל העברת המסורת לדורות הבאים.

כוחה של הרוח האנושית להגיע לאמת גם בתנאים הקשים ביותר, החשיבות של החיפוש העצמאי אחר האמת, והאומץ הנדרש לעמוד על האמת גם כשכל העולם נגדך. אברהם אבינו הוא המופת לכל מחפש אמת בכל הדורות.

פרשת גירוש הגר וישמעאל היא מן הפרשיות הקשות והכואבות בתורה. אב נאלץ לשלח את בנו בכורו ואת אמו מביתו, אם ובן הולכים למדבר בחוסר כל, וכמעט מתים בצמא. המדרשים והפרשנים מנסים להבין את הסיבות העמוקות לגירוש, את הכאב של כל הנפשות הפועלות, ואת ההשגחה האלוקית שליוותה את האירוע הקשה הזה.

המקורות שלפנינו עוסקים ברגע מכונן בתורה – הרגע שבו הקב"ה מחליט לשתף את אברהם אבינו בגזר הדין של סדום ועמורה. השאלה "המכסה אני מאברהם" חושפת יחס מיוחד ועמוק בין הקב"ה לאברהם, יחס של קרבה, אמון ושותפות. המדרשים מרחיבים ומעמיקים בהבנת הסיבות לגילוי זה, ומגלים לנו את מעמדו המיוחד של אברהם כאוהב ה', כשותף בהנהגת העולם, וכסניגור על הבריות.