למה אברהם המתין?

אנו נמצאים בימים מאתגרים. חיילי צה"ל נותנים את חייהם כדי לשמור עלינו. והשאלה הכי חשובה היא: מה יעזור לנו? מה יגן עלינו? מה סוד השמירה והנצח?

כדי לענות על השאלות האלו, אנו רוצים לחקור שאלה שמעסיקה את המפרשים כבר מאות שנים. שאלה על אברהם אבינו ועל ברית המילה. והתשובה תפתח בפנינו כיוון חשוב לימינו אלה.

השאלה היא: איך אברהם לא מל את עצמו עד גיל 99?

יש הנחה מוסכמת בעולם התורה. האבות קיימו את כל התורה עוד לפני שניתנה. הם הכירו ברוח הקודש את המצוות שיינתנו 400 שנה מאוחר יותר על הר סיני. ומחביבות הקשר עם הבורא, הם הקדימו לקיים אותן.

התורה מעידה על אברהם: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי". הגמרא שואלת: מה הכוונה ב"תורותי" לשון רבים? הרי לא ניתנה לאברהם אפילו תורה אחת?

הגמרא במסכת יומא מסיקה: "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה". ולא רק התורה שבכתב, אלא אפילו תקנות חז"ל שעתידים לתקן אלפי שנים אחרי כן. "קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין".

עירובי תבשילין זו תקנה מאוחרת של חכמים, שאיש רגיל בימי אברהם לא היה יכול לדעת עליה. ובכל זאת – אברהם קיים אותה.

הריב"א, מגדולי בעלי התוספות על התורה, מעלה את השאלה החריפה:

"הא אמרינן במסכת יומא שאברהם קיים כל התורה ואפילו עירובי תבשילין. ואם כן, למה המתין כל כך למול עצמו?".

אברהם הכיר את הבורא בגיל שלוש. הוא קפץ לכבשן האש בשביל האמונה. הוא עזב את ארצו ומולדתו בציווי "לך לך". והוא עבר עשרה ניסיונות קשים.

אז איך במשך 96 שנה (מגיל 3 עד גיל 99) הוא לא הרגיש צורך דחוף להכניס את עצמו בברית?

והתמיהה מתחזקת מדברי הקב"ה עצמו. לפני שמצווה על הברית, הקב"ה אומר לאברהם: "התהלך לפני והיה תמים". והכוונה היא שעד הרגע הזה הוא פגום.

רש"י מפרש: "שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום". העורלה היא גנאי לעבדו של מלך. היא פגם שצריך להסיר. עוד רמז: לפני הברית נאמר "ויפול אברם על פניו". רש"י מסביר: "ממורא השכינה. שעד שלא מל לא היה בו כוח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו".

אבל אחרי הברית המצב משתנה. נאמר "וירא אליו ה'". וחז"ל אומרים שאברהם היה יושב והקב"ה עומד. אם ההבדל כל כך גדול, כיצד אברהם לא מיהר למול את עצמו קודם שהצטווה?

הריב"א מביא שני הסברים שצוטטו במאות השנים שחלפו.

הסבר ראשון: "תירץ הר"ף שהמתין עד שנצטווה, לפי שגדול המצווה ועושה יותר מעושה ואינו מצווה". אברהם רצה לקיים את ברית המילה כ"מצווה ועושה" ולא כמי שאינו מצווה. מעלת המצווה ועושה גדולה יותר, כי הוא מתגבר על יצרו שמנסה להפריע לו. לכן המתין לראות אם יצווה, ואז יקיים אותה כמצווה.

שאר המצוות אפשר לקיים פעמים רבות. אם יקיים אותן היום כמי שאינו מצווה, יוכל לקיימן מחר כמצווה. אבל ברית מילה היא מצווה חד-פעמית. אי אפשר לקיים אותה פעמיים. לכן המתין.

אבל הריב"א עצמו אינו מסתפק בהסבר הזה. הוא מביא קושיא: "והקשה על זה ר"ש מכרך לנדון: אם כן מדוע לא קיים מצוות פריעה שלא הייתה עתידה להצטוות עד יהושע?". פריעה היא פריעת העור הדק שבין הערלה לאיבר. המצווה הזו לא נאמרה לאברהם. היא נאמרה רק ליהושע, מאות שנים מאוחר יותר. אברהם לא היה עתיד להצטוות עליה בחייו.

אז למה לא קיים אותה? אם הוא רצה למלא את הזמן שלפני הציווי במצוות שאפשר לקיים כמי שאינו מצווה, למה לא קיים לפחות את הפריעה?

"לכך נראה לו לפרש, שלא קיים מצות מילה עד שנצטווה, שלא רצה לחבול בעצמו. וכך ניחא קושיא דפריעה".

זה הסבר פשוט וישר. קיום המצוות של האבות היה הידור אישי. תוספת על מה שהיו מחויבים כבני נח. אבל בני נח הצטוו: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". אסור לחבול באחרים ובעצמך. לכן היה אסור לאברהם להחליט ביוזמה אישית לחבול בעצמו בלי שיקבל ציווי מהקב"ה. חובתו הייתה קודם כל לאיסור בני נח. ורק אחר כך הידור אישי.

השאלה על אברהם היא לא רק שאלה היסטורית. היא שאלה שנוגעת לנו היום. כי ברית המילה היא לא רק מצווה עתיקה. היא הברית שמחברת אותנו לקב"ה.

בימים אלה, כשאנו מתמודדים עם איומים ופחדים, אנו צריכים לזכור: ברית המילה היא הקשר הנצחי שלנו. היא מה ששמר עלינו 4000 שנה. והיא מה שימשיך לשמור עלינו.אברהם המתין עד שהקב"ה יזמין אותו לברית. כי הוא הבין שברית כזו לא יכולה להתרחש בלי הצד השני. בלי החתן, הקב"ה עצמו.