אברהם, יצחק ויעקב אינם רק מייסדים או פילוסופים – הם "אבותינו" כי המהפכה שלהם הייתה יצירת המשכיות. לפניהם היו גדולים שלא הצליחו להעביר הלאה. אברהם הבין שהשאלה היא לא "מי אני" אלא "מה יישאר אחריי". זו המשמעות של "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו".
כיום, כשנשאלת השאלה "איך גורמים שהנכדים ירצו להקשיב לרבנים", התשובה היא לא להמציא חידושים אלא לתת הזדמנות לאמונה שכבר קיימת בילדים. הם ירשו את הנשמה, רק צריך ליצור חוויות משפחתיות שיעוררו אותה. סיום המסכת מלמד שאפילו תוספת קטנה של טהרה חשובה כי הקשר בין יהודי לקב"ה הוא קשר של בן – וכל התעוררות היא דרמטית. אין צורך בשלמות, די במעשה אחד.
מהלך הדרשה:
א. "אבותינו" בתפילות יום הכיפורים – למה "אבותינו" ולא "המייסדים"?
ב. אדם ונח – גדולים בלי המשך, אברהם – "עסק משפחתי".
. "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו" – איך מעבירים הלאה?
ד. "מה מקווה מטהר את הטמאים" – למה "הטמאים" ולא סתם "מטהר"?
ה. טבילה במקווה לא מסירה את כל הטומאה.
ו. המסר: אל תהיו פרפקציוניסטים.
ז. כל תוספת קטנה היא דרמטית.
