אברהם השקיע מאמץ אדיר לארח את המלאכים, אך הם לא אכלו באמת. אם כן, מה הטעם? הרבי מסביר את ההבדל המהותי בין צדקה לחסד: צדקה ממלאת את הכיס והבטן (פיזי), חסד ממלא את הנפש והלב (רוחני). צדקה נותנת ממה לחיות, חסד נותן בשביל מה לחיות. הכנסת אורחים היא שיא מצוות החסד: לא רק לתת אוכל, אלא להעניק הרגשת בית, חשיבות וערך. המלאכים אמנם לא נהנו מהאוכל עצמו, אך הם התמלאו מהתשוקה, הכבוד והאהבה שעמדו מאחוריו. אברהם קטע את ביקור השכינה למענם – זה העניק להם כבוד עצום.
הרמב"ם קובע ש"ליווי אורחים" חשוב יותר מהכנסתם, משום שהליווי מעביר את המסר הרגשי: "נהניתי ממך". הדרשה מסיימת בדיון על כוונה במצוות שבין אדם לחברו: בהכנסת אורחים, הכוונה והלב הם חלק בלתי נפרד מהמצווה. לא מספיק לתת, צריך לתת מתוך אהבה אמיתית.
מהלך הדרשה:
- תמיהה: אברהם מגיש ארוחה מפוארת למלאכים והרי המלאכים לא אכלו!?
- הגמרא: "אזלת בקרתא הלך בנימוסיה".
- שאלה: איפה הייתה כאן הכנסת אורחים?
- תשובת הרבי: ההבדל בין צדקה לחסד.
- צדקה: ממלאת את הכיס, חסד: ממלא את הנפש.
- הכנסת אורחים: שיא החסד – לתת הרגשת בית.
- המלאכים קיבלו כבוד מאברהם שעמד מעל השכינה.
- הרמב"ם: "ליווי אורחים" חשוב יותר מהכנסתם.
- דיון למדני: כוונה במצוות שבין אדם לחברו.
- מסר: בהכנסת אורחים הכוונה היא חלק מהמצווה.
