הדרשה עוסקת בשאלה מדוע אברהם ויתר על השכינה לטובת אירוח ערבים. הרבי נותן תשובה כפולה: מהמוח – אברהם למד מהקב"ה שהוציא את השמש להרחיק אורחים, וזה הוכיח שאירוח קודם לשכינה. מהלב – אצל אברהם לא התעוררה השאלה כלל, כי כל מהותו הייתה התמסרות לזולת.
החסד יכול לנבוע משתי מניעים הפוכים: גדלות (רצון להשפיע ולהיות) או קטנות (העדר עצמיות והעמדת הזולת במרכז). אצל אברהם, החסד נבע מקטנות – הזולת היה גדול ממנו. זה בא לידי ביטוי במילים "ואנכי עפר ואפר" בהתמקחות על סדום: אברהם מסר עצמו עבור רשעים. הגמרא מקשרת "עפר ואפר" למצוות עפר סוטה ואפר פרה אדומה – שתיהן דורשות ויתור עצמי מוחלט. הקב"ה מוותר על כבודו בסוטה, הכהן מוותר על טהרתו בפרה.
מהלך הדרשה:
- הגמרא: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".
- שאלה: מה הנחה את אברהם לוותר על השכינה?
- תשובה א' : אברהם למד מהקב"ה.
- תשובה ב': אברהם חי בהתמסרות לזולת.
- חסד יכול לנבוע מגדלות או מקטנות.
- אברהם: "ואנכי עפר ואפר" → עפר סוטה ואפר פרה.
- שתיהן דורשות ויתור עצמי לטובת אחרים.
- הקב"ה מוותר על כבודו, הכהן מוותר על טהרתו.
- סיפור: הרבי מסקולען וחלוקת המצות.
