
הולדת הנרקיסיזם: למה מלחמת מדין היא השורש לכל הצרות בקהילה ובבית?
מלחמה נגד האגו: איך מדין יצרו את הנרקיסיזם הראשון?

מלחמה נגד האגו: איך מדין יצרו את הנרקיסיזם הראשון?

המנהיגות הנצחית של אהרון

דוקטרינת השלום של אהרן: איך מכחישים שנאה בעידן הקיטוב?

למה כל כך קשה לנו לקבל אחרים, לוותר ולהיות סובלניים? מה גורם לנו "לא לסבול" אותם? ואיך זה שדווקא בתוך המשפחה הריבים לא נגמרים?

על מה אנחנו מתאבלים בימים אלו? מה קרה בחטא עץ הדעת? מדוע עלינו לברוח לעיר מקלט? ואיפה נמצאות כיום ערי המקלט?

כיצד יכול תשעה באב להפוך לחג? ומדוע הייסורים הם למעשה חסדים? מה עושים כשכשל כוח הסבל? וכיצד ’ירפא‘ אותנו השם בלי להכאיב?

מה הדמיון בין בני גד וראובן למרגלים? ומה ההבדל בין יוסף והאחים? על מה התפלל הבעש"ט בליל שבת? וכיצד מסירות הנפש פותחת דלתות?

מה עלינו לזכור? ומה אנחנו מזכירים? איך אפשר שלא לשכוח? ומה סודו של ה-מה?

בשיחה זו נעסוק באיזון הנכון בין שתי גישות בעבודת ה' – הגישה המתגוננת, שטוענת שצריך להסתגר ולהתבדל מפני הדברים השליליים שמאיימים עלינו בעולם; מול הגישה המתערבת, שרואה דווקא את החיובי במה שאנחנו יכולים להשיג בעולם.

סוף הסיפור על מלחמת מדין – ישראל מלא בנתונים, סטטיסטיקות ומספרים. חלקם נראים מיותרים או מובנים מאליהם, ודווקא נתון אחד נעלם. אם נתעמק בתעלומה הזו, נגלה מה הסיפור שמספרים לנו המספרים, ונבין שה' מנהל את כל העולם לתכלית אחת: כדי שאנחנו נוכל לקיים את רצונו בצורה מושלמת ומדויקת.

בני ישראל נודדים במדבר, והמסע נמשך ארבעים שנה. המסע במדבר מסמל את המסע של הנשמה בעולם הזה, את התקדמותה שלב אחר שלב בעבודת ה'. אך, האם הדגש הוא על המסע, או על התחנות שבדרך?

מה אני יכול ללמוד כאן? איך אני יכול לצמוח כאן? מה התפקיד שלי במקום הזה בזמן הזה?

האם מתאים ליהודי להנות מהחיים? האם מתאים לירא שמים לפנק את עצמו בהנאה חומרית? ללכת למסעדה טובה, למצוא מלון איכותי ולשכב על החוף הנפרד חצי יום?

אנחנו לא רק אוכלים, אנחנו מקדשים. לא רק נהנים, אלא מעלים. לא רק חיים, אלא מרוממים. כך היצר הרע הופך מאויב לשותף, ומסמר ההרס הופך לסולם העלייה.

החכם רואה את התמונה הגדולה. הוא יכול להעריך אם האדם מוכן לעבור מהתרחקות להתקרבות, מסגפנות לקידוש. הוא אומר לנודר: "המשימה שלך כבר לא להימנע מהעולם, אלא להעלות אותו. לא לברוח מהגשמיות, אלא לקדש אותו".

התקופות הכי חשוכות יכולות להפוך לבנות, אם אנו יודעים לתקן את כוח הדיבור שלנו. כל מילה שאנו אומרים יוצרת מציאות, וכל נדר שאנו נודרים מעצב את החיים. אם נזהר במילים שלנו ונכבד אותן, אפילו הימים השחורים ביותר יכולים להפוך ללבנים.

הכעס הוא רגש זמני ומתכלה, הוא כמו אש גדולה שבוערת לגובה ומבהילה את הסובבים, אבל דועכת מאליה כל עוד לא זורקים חומרי בעירה.

התרופה המיידית לכעס היא זמן ושתיקה. ההמתנה והתרחקות מהמצב המרגיז. רק לאחר שהרגש חולף, ניתן לחזור ולטפל בבעיה בצורה הולמת ובשיקול דעת צלול.

מדיין טעונה נקמה מיוחדת. לא בגלל שפגעו בנו פיזית, אלא בגלל שפגעו בזהותנו הרוחנית.

הכעס הוא עיוות מחשבתי. הוא טעות מיסודו, משום שהאירוע אינו כה נורא כפי שנראה במבט ראשון. החיים הם אירוע מנוהל ומאורגן לפרטי פרטים. שום דבר לא מתרחש לולי הוסכם על כך מלמעלה — ומלמעלה בוודאי רוצים את טובתנו.

כשאנחנו כועסים, אנחנו לא יכולים לחשוב צלול. המוח שלנו נמצא במצב של "לחימה או בריחה" והוא לא יכול לקבל החלטות נכונות. כל מה שנגיד או נעשה בזמן הזה עלול להיות טעות שנצטרך לתקן אחר כך.

כל בוקר מחדש, הקב"ה שואל אותנו: איך תתחיל את היום? עם מה שקל ונוח, או עם מה שחשוב ומאתגר?

המטרה היא תמיד לעקור את עצמנו ממה שהיינו אתמול, לצאת ממיצרים חדשים בכל יום.

לך תנצח את עצמך. תעשה משהו חשוב שאין לך חשק לעשות אותו. הניצחון הקטן יזכיר לך עד כמה אתה גדול ולמה נועדת.

כשאנחנו עוברים תקופה קשה, זה לא אומר שמשהו נכשל. זה אומר שמתחיל "ערב" חדש, שאחריו יבוא "בוקר" חדש. כשאנחנו נפלים, זה לא סוף העולם. זה התחלת עלייה חדשה.

העיסוק בנושא 'שנאת חינם' חשוב במיוחד בימים אלו, של תשעת הימים, גם משום היותם סמוכים ליום פטירת אהרן הכהן שחל בראש חודש אב. אחד הימים

כבוד התורה וכבוד הרב הם שני צדדים של אותו מטבע. המטרה היא לשמור על שניהם יחד, רק במקרים קיצוניים של חילול השם ניתן לוותר על כבוד הרב למען כבוד השמים.

נדרים מלמדים אותנו על כוח הדיבור ועל האחריות הגדולה שיש לכל מילה שאנו אומרים, במיוחד כשמדובר בדברים שבין אדם למקום.

מי זכאי לחלק מהשלל – רק הלוחמים הפעילים או גם אלה שתמכו במלחמה בדרכים אחרות?