איך אתם פותחים את הבוקר שלכם? מה המשימה הראשונה שאתם מבצעים בתחילת היום? רוב בני האדם אוהבים להתחיל נינוחים בפעולה אהובה. מוזגים כוס קפה, מדפדפים על העיתון, מתחברים למציאות ולעצמם ויוצאים לדרך הארוכה של יום העבודה.
אבל קראתי תיאוריה הפוכה שמשנה לחלוטין את סדר העדיפויות. הראשון שאמר אותה היה הסופר האמריקאי מארק טווין: "אם נגזר עליך לאכול היום צפרדע, תבלע אותה דבר ראשון על הבוקר. אם נגזר עליך לאכול שתי צפרדעים, תתחיל את היום עם זו הגדולה יותר". בתקופה האחרונה תופסת התפיסה הזו אומץ והיא הולכת ומתפשטת יותר ויותר.
כמובן, יהודי לא אוכל צפרדעים, אז נאמר משהו כמו: "אם נגזר עליך לאכול היום צנון, תאכל אותו בבוקר…". הרעיון הוא שצריך להתחיל את היום עם המשימה החשובה שאנחנו הכי לא רוצים לעשות אותה. שדוחים ודוחים כדי לא להגיע אליה. לכל אחד יש משימה שהוא לא מצליח להגיע אליה. הוא אמור להגיש עבודה או להתכונן למבחן, אבל הוא רק בודק מייל, מרים טלפון, יוצא להליכה, והנה ברח היום והוא לא הצליח לממש את התוכניות הטובות.
הסיבות העמוקות לדחיינות הן כפולות: או כי הוא חושש להצליח או כי הוא חושש לא להצליח. אחד הוא טיפוס פרפקציוניסט ופוחד שהוא לא יעמוד במשימה במלואה, ולכן דוחה ודוחה כדי לא להתמודד עם הפחד. והאחר הוא בדיוק הפוך: הוא חושש להצליח במשימה ואז סדר החיים המוכר שלו ישתנה ויתהפך, ולכן הוא דוחה את הביצוע כדי לא להתמודד עם יציאה מאזור הנוחות.
כך או כך, הדרך לייצר יום מלא אנרגיה הוא לבלוע את הצנון מיד בתחילת היום. זה עובד כך: לפני ההליכה לישון בלילה, נסדר לעצמנו את המשימות החשובות למחר, ואז נשאל את עצמנו: מבין המשימות החשובות, מהי זו שאנחנו הכי הולכים לדחות ולדחות? ודווקא איתה נתחיל את היום. הניצחון הקטן על הבוקר, יוריד את הלחץ ששוכב מאחורי הראש, אבל הרבה יותר חשוב: ימלא אנרגיה, יעילות, אומץ ושליטה בחיים.
עד כאן התיאוריה, אבל כמובן, מדובר בלא פחות ממהפכה: התרגלנו לחשיבה ליברלית שכותרתה היא: תהיה נאמן לעצמך ואל תקשיב לאלו שרוצים לשנות אותך, אל תזעזע את אזור הנוחות שלך ותזרום רק עם מהלך החיים הטבעי. כולנו מוכרחים היום לברור מילים ולא לפגוע באף אחד, כי אסור לומר שום מילה שמזעזעת את הריפוד הנוח שסידר האדם תחת הרגליו.
והנה באה גישה שאומרת: המפתח לחיים מאושרים נמצא דווקא במאבק נגד הטבעיות וביכולת לעשות משהו שלא אוהבים. דווקא הניצחון על הבוקר, מייצר אנרגיה ואומץ.
*
נדמה שהיהדות והחסידות מדברים דרך הגרון של מארק טוויין… כי התפיסה התורנית היא שנועדנו להעפיל אל מעבר לעצמנו. לייצר גרסה יותר טובה של מה שאנחנו באופן טבעי. איוב אמר: "אדם לעמל יולד". הוי אומר שנועדנו להפתיע ולעשות את הבלתי צפוי. חכמים אמרו: "לא יגעת אל תאמין". אם לא שלטת במידות, הפתעת וטיפסת אל מה שמעבר לעולם הגשמי — לא התחלת את היום.
לכן קבע הקב"ה בטבע האדם, שאנחנו משתוקקי ניצחון. תאבי התגברות והעפלה על עצמנו — ודווקא ההפתעה על הבוקר, הופכת את כל היום לבלתי רגיל.
סיפור כדוגמה לכך: האדמו"ר הצמח צדק היה זוכה לחוות התגלות רוחנית של סבו, האדמו"ר הזקן, לפני תפילת השחרית. כשעלו לו שאלות שונות בהלכה ובדרכי החיים, היה מתעטף בטלית בבוקר וזוכה להתגלות עליונה של סבו, שהיה משיב על השאלות.
פעם עמד בפני שאלה קשה והמתין בציפיה לראות פני סבו. ואולם עיניו נאטמו ולא זכה לחוות את רבינו הזקן. הצטער הצמח צדק מאוד ופתאום הבין הכול. בדרכו לבית הכנסת, עצר אותו סוחר בדרכו לשוק וביקש הלוואה להתחיל את היום. הצמח צדק מיהר לבית הכנסת ואמר שאחרי התפילה יוכל להלוות לו. כעת הרגיש כי בשל ההתעלמות מצער הסוחר, הפסיד את סבו.
הוא פשט את הטלית, רץ לשוק, חיפש את הסוחר, עד שמצא אותו והלווה לו את הכסף. כשחזר לבית הכנסת, התעטף שוב בטלית ואז זכה לראות את רבינו הזקן כשפניו מאירות.
זהו בדיוק העיקרון: הצמח צדק היה באמצע התכוננות רוחנית עליונה, ופתאום מופיע סוחר עם בקשה חומרית. הדבר הטבעי והנוח היה להשאיר אותו לאחר התפילה. אבל דווקא המעשה הבלתי נוח — לעזוב את הרוחניות ולטפל בחומריות — היה זה שפתח את השערים לרוחניות אמתית.
*
מה זה אומר בתכל'ס? הרעיון מעביר מסר מהפכני הן ביחס לעצמנו והן ביחס לחינוך הילדים שלנו: האושר של החיים נמצא בלפרוץ מיצרים וללכת אל מעבר לרגיל.
נחזור לעצה המעשית: לפני השינה נכין את "רשימת המשימות" למחר. נסתכל על הרשימה ונשאל: מה המשימה שהכי קשה לי? מה הדבר שאני הכי אדחה? איזו משימה תעזוב אותי עם תחושת סיפוק גדולה אם אסיים אותה? ודווקא איתה נתחיל את היום.
זה יכול להיות שיחה קשה שאני נמנע ממנה, זה יכול להיות פרויקט מורכב שאני מפחד להתחיל, זה יכול להיות ביקור אצל רופא שאני דוחה, זה יכול להיות תיקון יחסים עם מישהו שפגעתי בו. המשותף לכל המשימות הללו: הן לא נעימות, הן דורשות מאמץ, והן בדיוק בגלל זה יעניקו תחושת ניצחון עצומה.
כי זה העולם שלנו: לא עולם מושלם שזורם בקלות, אלא עולם שמזמן לנו הזדמנויות להפתיע את עצמנו. כל בוקר מחדש, הקב"ה שואל אותנו: איך תתחיל את היום? עם מה שקל ונוח, או עם מה שחשוב ומאתגר?
הניצחון הקטן על הבוקר לא רק פותר בעיה ספציפית. הוא זורם דרך כל היום וממלא אותנו באנרגיה, ביעילות, באומץ ובתחושת שליטה בחיים. כי גילינו שאנחנו יכולים יותר ממה שחשבנו.
