מצוות הצדקה, שהיא אחת המצוות היסודיות ביהדות, היא מצווה שלכאורה קל מאוד להתחבר אליה. הדאגה לאלו שאין להם היא מאוד אנושית ויפה. הצורך לדאוג לנזקקים בחברה הוא מאוד מובן. אבל אם ה' רוצה בטובתם של העניים, ורוצה שיהיה להם כל מה שהם צריכים – למה הוא לא דואג להם בעצמו?!

מה זה "מזל"? האם יש לו השפעה עלינו? ואם כן, האם אפשר לשנות אותה?

לפני היצאה למלחמת מצווה מכריזים: "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו". חכמי המשנה נחלקו במשמעות ההכרזה הזו, והמחלוקת שלהם עוזרת לנו לנתח טוב יותר מהו פחד, איזה פחד הוא חיובי ואיזה שלילי, וכיצד ניתן לנתב את הפחד לעבודת השם.

ימי האבל של ספירת העומר מזכירים לנו כי עלינו לערוך חשבון נפש בנושא אהבת ישראל, ויום ל"ג בעומר מלמד אותנו כיצד לעשות זאת. ההתבוננות בסיפורם של תלמידי רבי עקיבא, מלמדת אותנו כי מצוות אהבת ישראל לא מסתכמת רק בהתנהגות מנומסת כלפי הזולת; למעשה מדובר על רגש של אהבה ודאגה אמיתית לכל יהודי. מאידך, את אותה אהבה מתפרצת עלינו לנתב למקומות נכונים, כאלו שישיגו את התוצאה הרצויה.