הדרשה מתמודדת עם שאלת היחס לאסון הר מירון, ומציעה דרך שלישית ועמוקה מעבר לחיפוש אשמים או הסברים. דרך סיפור המפגש בין משה רבינו לרבי עקיבא, הדרשה חושפת את עומק המסר האלוקי "שתוק כך עלה במחשבה לפני". "שתוק" אינו ביטול, אלא הכרה בגבולות ההבנה האנושית ובצורך להרכין ראש בדממה אמונית. "כך עלה במחשבה לפני" מלמד שאי אפשר להבין את ה"פנים" של הקב"ה – את ההווה ואת מה שמתרחש עכשיו, אלא רק את ה"אחורי" – במבט לאחור, בפרספקטיבה של זמן. כמו אצל אהרן הכהן, שקיבל שכר על השתיקה יותר מאשר על ההסברים, לעתים כוח השתיקה גדול מכוח ההבנה. השתיקה מעידה על אמון.
המילה "אמונה" היא מלשון "אמון" – היכולת לבטוח במי שגדול ממך. אך בתרבות היהודית, השתיקה היא רק שלב ראשון. אחריה חייב לבוא שלב העשייה החיובית, הצמיחה מתוך המשבר. כפי שלימד הרבי בעקבות פיגוע בכפר חב"ד: לעבור משתיקה של "וידום אהרן" לעשייה של "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", לבנות ולהרחיב דווקא במקום הפגיעה.
מהלך הדרשה:
- ניתוח הסיפור על משה רבינו ורבי עקיבא: "שתוק כך עלה במחשבה לפני".
- הסבר עמוק למשמעות "שתוק" ו"כך עלה במחשבה לפני".
- השוואה לתגובת אהרן בעקבות מות בניו: "וידום אהרן".
- ניתוח בקשת משה "הראני נא את כבודך" והתשובה "וראית את אחורי ופני לא ייראו".
- הסבר החתם סופר: את ה' אפשר להבין רק "לאחור", במבט לאחור, לא ב"פנים".
- המעבר משתיקה ואמונה לעשייה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
- סיפור על פיגוע בכפר חב"ד ותגובת הרבי: שתיקה תחילה ואחר כך בנייה והתרחבות.
- קריאה לאהבת ישראל ולראות את הטוב בכל יהודי כתגובה לאסון.
