מספרים על אסיר ציון, שזכה לקבל אישור יציאה מרוסיה הסובייטית. בשדה התעופה עצר אותו פקיד המכס הסובייטי, חיטט בתיקו ומצא פסלון זהב בדמותו של סטלין. הוא שאל מה זה והיהודי ענה: "שמש העמים, האיש שבזכותו היו לנו חיים של בריאות, פרנסה ואושר". השוטר התרגש מפרץ הפטריוטיות ושחרר אותו בסיפוק. בבוא העולה לשערי הארץ המובטחת, עצר אותו פקיד המכס הישראלי, בדק בתיקו ומצא את הפסלון. "מה זה?" – "אל תשאל, זה האיש שבגללו לא היו לנו חיים, לא פרנסה, לא בריאות ולא אושר". השוטר התרגש מפרץ הכאב ושחרר אותו.
כשנפגש העולה עם בני משפחתו בארץ, הם מצאו את הפסלון ושאלו מה זה? "זה 5 קילו זהב איתם נוכל להתחיל את החיים בארץ"…
סיפור זה ממחיש באופן מושלם את העיקרון המרכזי שעליו בנויה פרשת בלק. אותו דבר בדיוק יכול להיראות שלושה דברים שונים לחלוטין, תלוי איך אנחנו מסתכלים עליו ומה המטרה שלנו.
בלק מלך מואב רואה את עם ישראל ופוחד. הוא רואה איום על ממלכתו ועל קיומו. הוא לא יודע שהקב"ה ציווה את משה: "אל תצר את מואב", והוא רק רואה עם שכבש את סיחון ועוג ועכשיו עומד על סף גבולו. מנקודת המבט שלו, זה איום קיומי שצריך להתמודד איתו בכל האמצעים.
פתאום בלק היה חושב איך להרע לישראל ורעיון: לגייס כוח לא קונבנציונלי. הוא בירר אצל זקני מדיין מה סוד כוחו של משה והם ענו: "כוחו בפיו". כיון שכך, החליט בלק לפגוע במשה בנשק שלו עצמו. הוא חיפש מישהו ש"כוחו בפיו" וכולם המליצו על "בלעם בן בעור".
אבל התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין: במקום קללות יצאו ברכות. במקום חורבן יצאה נבואה על הגאולה העתידה. במקום לעקור את עם ישראל, בלעם נתן להם את הברכות הכי יפות שנאמרו עליהם: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
איך זה קרה? בלק התכוון לרע, אבל הקב"ה הפך את הרע לטוב. אותו כוח הדיבור שהיה אמור להשמיד, הפך לכוח שמברך ומקדש.
וכך אותו דבר בדיוק נראה שונה לחלוטין מזוויות שונות:
- מנקודת המבט של בלק: בלעם הוא כלי להשמדת עם ישראל
- מנקודת המבט של עם ישראל: בלעם הוא הנביא שנותן להם ברכות
- מנקודת המבט של הקב"ה: בלעם הוא השליח שיביא לעולם נבואה על הגאולה
בשיחות רבות, הרבי קישר את הרעיון הזה ליום י"ב בתמוז, חג הגאולה הנסי של האדמו"ר הקודם מרוסיה הסובייטית. רגעי המאסר עצמם היו נראים כמו נקודת השפל הגרועה ביותר במצב היהודים בברית המועצות. אפילו הרבי נעצר ועל ראשו הושת גזר דין מוות. אך במבט לאחור התברר כי רגע השחרור היה אחד הרגעים החזקים ביותר במאבק ובניצחון על התנועה הקומוניסטית. ההתקפלות של הסובייטים דרך השחרור של הרבי, העניקה לאומללים מאחורי מסך הברזל את התקווה כי "עלה נעלה ויכול נוכל לה". אי אפשר לא לקשר בין הדברים ובין המצב הרוחני של יהודי ברית המועצות כיום, אשר דווקא החסידים והצאצאים הרוחניים של הרבי, הם אלו שעומדים בראש החזית של הפצת היהדות במדינה ההיא, ומתוך כבוד והערכה של השלטונות כלפיהם.
אותו עיקרון פועל גם בסיפורים הקשים של חז"ל. הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת על רבי עקיבא וחבריו שעלו לירושלים בימים הקשים שאחרי החורבן. מסביב שמעו את קול המונה של רומי חוגגת ורועשת ובית אלוקינו חרב ומושפל. ראו שועל יוצא מבין חורבות קדש הקדשים. החכמים פרצו בבכי: מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת, כעת שועלים מהלכים בו?!
אך רבי עקיבא צחק. הוא ציטט את הפסוק: "ציון שדה תחרש". הרבי הסביר באריכות כי רבי עקיבא התכוון לומר, שחרישה היא סימן לצמיחה. הדרך היחידה להפיק מהשדה את המקסימום, היא לחרוש בה בעומק וככל שהחרישה עמוקה יותר — כך הצמיחה העתידית תהיה גדולה יותר.
רבי עקיבא ראה את אותו דבר בדיוק שחבריו ראו, אבל הוא ראה אותו מזווית שונה:
- החכמים ראו: חורבן וייאוש
- רבי עקיבא ראה: הכנה לבנייה חדשה וגדולה יותר
פתאום הבחירה היא שלנו: איך אנחנו בוחרים לראות את המצב. האם אנחנו רואים רק את הצד השלילי, או שאנו מחפשים את הפוטנציאל החיובי שמסתתר בתוכו?
וכאן המסר המעשי של פרשת בלק: הקב"ה מנהל את העולם בצורה שגם הדברים שנראים לנו כקשיים וכאתגרים, הם חלק מתכנית גדולה יותר. בלק חשב שהוא פועל נגד עם ישראל, אבל במציאות הוא היה כלי בידי הקב"ה להביא להם ברכות.
זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות שמחים מקשיים. זה אומר שאנחנו יכולים לבחור איך להגיב אליהם. אנחנו יכולים להישבר, או שאנחנו יכולים לחפש איך להפוך אותם למנוף לצמיחה ולהתקדמות.
במעשה שהיה: אדם איבד את העבודה שלו אחרי עשרים שנה בחברה. הוא היה מרוכז וכועס. אבל במקום להתמרמר, הוא החליט לפתוח עסק משלו במה שהוא באמת אוהב. כעבור שנתיים הוא אמר: "הפיטורים היו הדבר הטוב ביותר שקרה לי. בלי זה הייתי נשאר עבד שכיר כל החיים".
אותו פיטורים בדיוק – ראה אותם תחילה כאסון, ואחר כך כהזדמנות. מה השתנה? לא המציאות, אלא הזווית שממנה הוא בחר לראות אותה.
בפרשת בלק אנו למדים שהקב"ה יכול להפוך כל מצב, גם הכי קשה, למשהו טוב. אבל התהליך הזה דורש מאתנו לשנות את נקודת המבט, לחפש את הפוטנציאל החיובי, ולהיות מוכנים לראות גם מאחורי הקשיים את היד האלוקית שמנהיגה אותנו לטובה.
