הדרשה מציעה הסבר מקורי ועמוק לשאלה מדוע פסקה המגיפה שהרגה את תלמידי רבי עקיבא דווקא בל"ג בעומר. התשובה טמונה בקשר המהותי בין ל"ג בעומר לרבי שמעון בר יוחאי, שלא רק עצר את המגיפה אלא תיקן את סיבתה. המגיפה פרצה כי "לא נהגו כבוד זה בזה" – לא משום שחסרה אהבה, אלא בגלל אהבה שלא ידעה לתת מקום לשונות.
הדרשה מבחינה בין אהבה לכבוד: אהבה היא במהותה אנוכית, התפשטות האוהב שמוצא שלמות והנאה בקרבת האהוב. לעומתה, כבוד הוא תכונה זולתנית – הפניית מרחב לאחר והכרה בייחודיותו. בישיבת רבי עקיבא, תלמידים אהבו את רבם ואת חבריהם עד כדי כך שלא הניחו מקום לדעות שונות. לעומתם, רשב"י למד (אחרי היציאה מהמערה) לקבל את השונה, להכיר שיש מגוון דרכים לעבודת ה'. מכאן נובעת האמירה "שתהיו מאוחדים ולא אחידים" – אחדות אמיתית נובעת דווקא מקבלת השונות. ל"ג בעומר מסמל את התיקון הזה, ותהלוכות הילדים מכל הזרמים מגשימות בפועל את הרעיון של אחדות ללא אחידות.
מהלך הדרשה:
- שאלה: מדוע פסקה המגפה דווקא בל"ג בעומר?
- קישור בין מות התלמידים לרשב"י – זכותו האירה את היום.
- הסבר הרבי: רשב"י תיקן את סיבת המגפה – "לא נהגו כבוד זה בזה".
- ניתוח ההבדל בין אהבה (אנוכית) לכבוד (זולתני).
- סיפור על רשב"י שיצא מהמערה ושרף אדם, אך בפעם השנייה החיה.
- דוגמאות למתן כבוד: האר"י הקדוש והרבי מליובאוויטש.
- ניתוח סתירה בדברי שלמה המלך: "מצא אישה מצא טוב" מול "מוצא אני מר ממות את האישה".
