כיצד מבינים את מידת הביטחון בה'? האם היא רק קבלת הנהגת ה' או כוח לשנות מציאות? התשובה לשאלה זו מחלקת את עולם המחשבה היהודי.
הגישה הראשונה, המובאת בחזון איש, מגדירה ביטחון כ"מנוחת נפש הבוטח". לפי גישה זו, ביטחון אינו מבטיח שמשאלותינו יתגשמו, אלא מבטא אמונה שכל מה שקורה הוא מה' ולכן לטובה. זו אינה שמחה, אלא שלווה – הידיעה שהכל מנוהל.
כך הבין רבי עקיבא כשאמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד" אחרי שאיבד את החמור, התרנגול והנר. הוא לא בטח שדברים יסתדרו כרצונו, אלא קיבל באהבה את הנהגת ה' וראה בה טוב.
אולם הרבי מליובאוויטש מציג עפ"י החובת הלבבות גישה שונה לחלוטין. לדעתו, ביטחון הוא כוח לשנות מציאות. כשאדם מתעלה מעל המציאות הטבעית ובוטח באופן מוחלט באהבת ה' אליו, זה עצמו ממשיך שפע דומה מלמעלה.
זו משמעות הפסוק "הבוטח בה' – חסד יסובבנו". עצם הביטחון ממשיך חסד, גם אם לפי הדין לא מגיע. כמו שאמר הצמח צדק: "תחשוב טוב – יהיה טוב". זו לא סיסמה, אלא תיאור מדויק של כוח הביטחון.
הרבי ממחיש זאת במכתב לחולה שהסביר שעליו לחכות להטבה כדי לשמוח. הרבי ענה שהדרך היהודית הפוכה – קודם שמחים וזה עצמו מביא את ההטבה. זוהי דרך ה"לכתחילה אריבער" – לא להמתין למציאות אלא ליצור אותה.
הדבר אינו פשוט כמובן. זה לא משחק, לא "כאילו". זו עבודה עמוקה של התעלות מעל המציאות הטבעית. כשאדם מרים את עצמו למצב כזה שבו שום דבר אינו תופס מקום אצלו – לא הייאוש של הרופאים ולא המבט המאיים של מנהל הבנק – אלא בוטח באופן מוחלט באהבת ה', זה עצמו פותח צינור של שפע.
מכאן גם התשובה לשאלה על מה מבוסס הביטחון? הרי אולי לא מגיע לנו? התשובה היא שהביטחון הוא מסלול עוקף דין. כשאדם בוטח באופן מוחלט, הוא זוכה לחסד גם אם לפי הדין לא מגיע לו.
לכן אין זו שאלה אם הביטחון הוא "תכנית כבקשתך". ביטחון אמיתי אינו משחק אלא התעלות נפשית עמוקה, שבכוחה לשנות את המציאות עצמה.
