מצוות הצדקה, שהיא אחת המצוות היסודיות ביהדות, היא מצווה שלכאורה קל מאוד להתחבר אליה. הדאגה לאלו שאין להם היא מאוד אנושית ויפה. הצורך לדאוג לנזקקים בחברה הוא מאוד מובן. אבל אם ה' רוצה בטובתם של העניים, ורוצה שיהיה להם כל מה שהם צריכים – למה הוא לא דואג להם בעצמו?!
הקדמה • מיעוט שמחה • אבלות • בשר ויין • מנהגים נוספים • סיכום
הקדמה • מיעוט שמחה • אבלות • בשר ויין • מנהגים נוספים • סיכום
תהיה גמיש! תפתח את עצמך להזדמנויות חדשות ולא צפויות. הקב"ה רוצה ממך דווקא את מה שמאתגר אותך ומוציא אותך מאזור הנוחות שלך.
מלאכים לא אוכלים: מה באמת מזין אורח במסעדת אברהם?
קפיטליזם עם שליחות: מדיניות יוסף הכלכלית ומשמעותה
הכנה לראש השנה: מה לעשות כדי לזכות בשנה טובה
מה המשמעות של האבלות על החורבן? האם חסרה לנו באמת התגלות השכינה? מי הם "ציון" ומי אלו "שביה"? ומה אפשר לעשות כדי לפדות אותם מהגלות?
האם באמת "כולם צדיקים"? ומה יש בדרך המוליכה ממושב המלך לכפר הנידח? מה מסמלת נקודת הציון של הולכי הדרכים? ומה השלב האחרון לפני מולד הירח?
התבוננות בפסוקי התורה המצווים אותנו על מצוות הצדקה, תגלה לנו עד כמה עשירה ורחבה המצווה הזו, וגם תפתור לנו כמה דילמות הקשורות בתרומת צדקה בהן אנו נתקלים לא פעם.
מה מניע אותנו לחלוק מרכושנו ולתת מכספנו לצדקה? האם אנחנו נותנים כי טוב לנו ויש לנו 'ראש גדול', או שאנחנו מסוגלים באמת לשים את טובתם וצורכיהם של אחרים לפני אלה שלנו? האם אנחנו מוכנים לתת ולתרום לצדקה גם כשזה כואב? אברהם אבינו קוטע את המפגש עם הקדוש ברוך הוא, כדי לרוץ ולהכניס הביתה שלושה עוברי אורח שנראו כמו עובדי עבודה זרה. בכך הוא מלמד אותנו שיעור בחסד אמיתי, ומחנך אותנו להקרבה על הדברים הכי חשובים בחיים בשביל לעשות טוב למישהו אחר.
הנתינה היא לא ויתור, היא שחרור. היא לא הפסד, היא רווח. כי ברגע שאתה נותן, אתה מוכיח לעצמך שאתה חזק יותר מהכסף, גדול יותר מהחומר, נעלה יותר מהדאגות הקטנות. אתה הופך להיות אדון לממון שלך ולא עבד שלו.
כשאנחנו נותנים בלי חשבונות, בלי חקירות, בלי תנאים – אנחנו פותחים את השערים שגם לנו יינתן בלי חשבונות. כשאנחנו מרחמים על אחרים, אנחנו מעוררים רחמים עלינו.
כסף המעשר אינו שלך. הוא חונה אצלך זמנית כפיקדון, עד שתעביר אותו אל היעד האמיתי. אתה לא הבעלים של הכסף, אתה הבנקאי. אתה הצינור שדרכו הקב"ה מעביר את השפע למי שזקוק לו.
הצדקה היא לא הוצאה. היא הכנסה. היא השקעה ארוכת טווח. היא תבלין שמשביח ושומר על הממון. כמו מלח שמשמר את המזון, כך הצדקה משמרת את הממון. בלי המלח, המזון מתקלקל. בלי הצדקה, הממון הולך לאיבוד.
מדוע הצדקה אינה מעשה של חסד אלא של צדק והאם העשיר באמת נותן משלו?
מדוע דווקא בית ההשקעות האלוקי מתחייב לתשואה ואיך ויתור על כסף מייצר יותר כסף?
ההקשר של פטירת שמואל בפרק; ביאור התואר 'והוא כלבי'; האיחול 'כה לחי, ואתה שלום'; נבל כמורד במלכות; נתינת צדקה ללא רשות הבעל.
