המשכן וכליו, בגדי הכהונה ועבודת הקודש, אינם רק עניין תלוי זמן ומקום. יש בהם הוראה נצחית לכל יהודי ובכל דבריו. והרי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נדרש על ידי חז"ל כהוראה ישירה לכל יחיד, "ושכנתי – בתוך כל אחד ואחד מישראל".
ספרי הדרשנות והחסידות מלאים בפרשנות על המצוות הרבות הללו, ובתרגום שלהן לחיי האדם – ובהם במיוחד המאמר "ועשית ציץ" מאת הרבי הרש"ב, שמעניק פרשנות דרשנית עמוקה לציץ, אחד משמונת בגדי הכהונה של הכהן הגדול, וקושר אותו לאחת הבעיות הקשות של הדור שלנו, בעיית ההתמכרות והנפילה.
תוכן המאמר:
- הציץ הקיף את קדמת הראש של הכוהן הגדול מאוזן לאוזן, אך הכיתוב "קודש להשם" שהיה חרוט בציץ היה ממוקם בגובה המצח שמעל לעיניו של הכוהן. הקישור של הציץ לעיניים ולאוזניים מרמז לתפקיד הרוחני שלו.
- בקדושה יש כוח "מקיף", והוא משפיע על האדם בצורה כזו: אם האדם עושה מצדו הכנה נפשית רצינית ורוצה באמת להתקרב לאלוקות, הוא זוכה להשפעה אלוקית בעוצמה גדולה שמסייעת לו להגיע לרמות רוחניות גבוהות, שהוא בכוחות עצמו לא היה מסוגל להגיע אליהן.
- גם בקליפה יש כוח "מקיף", והוא משפיע על האדם באותה צורה: אם האדם מצדו נותן את עצמו לדבר חטא, הנפש שלו נטמאת והוא נמשך עוד ועוד לטומאה ומידרדר למצבים שליליים שהוא לא היה מגיע אליהם מעצמו.
- באופן כללי, ה"מקיף" של הנפש הבהמית מתבטא בהיקשרות תקיפה ובלתי רציונלית להבלי העולם ולתאוות.
- הפתרון לבעיה הוא לעורר את כוח התוקף והעוז שיש בנפש האלוקית לעמוד נגד כל תאווה והפרעה רוחנית, ובפועל ממש להתגבר ולהימנע ממימוש התאוות הרעות.
- וזו משמעות הפסוקים "ועשית ציץ זהב טהור, ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש להשם… והיה על מצח אהרן".
