בפרשת תרומה אנו למדים על ציווי והבטחת השם "ועשו לי מקדש" – ואז – "ושכנתי בתוכם". נושא המקדש הוא אחד הנושאים המרכזיים ביותר ביהדות, ולהמחשה: 'סדר' שלם מששת סדרי המשנה מוקדש רק לו (סדר קדשים). הציפייה היומיומית שלנו לבנייתו מחדש, וה'זכר למקדש' המתבטא בהרבה הלכות – רק מעצימים את הנוכחות שלו, גם כאשר לדאבוננו הרב על מקומו מהלכים לעת עתה שועלים.
למרות המקום הכה מרכזי שלו ביהדות, הרעיון המסתתר מאחורי בית גשמי ל"השם אחד" – מעורר תמיהה רבתי. האם "זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני" הם "משכן להשם"?!
המאמר "קורות בתינו ארזים" של אדמו"ר הזקן הוא אחד המאמרים היסודיים בנושא, השופך אור וחיות ממבטה של תורת החסידות על בית המקדש ותכלית העולם.
תוכן המאמר:
- בבית המקדש – הקרקע והשלד והגג היו עשויים אבנים, והעץ שימש רק כקורות תמך; ואילו במשכן – הקרקע הייתה מעפר, השלד מעץ, הגג עשוי מחומרים מן החי.
- כל הפריטים בעולם מסווגים לארבע קטגוריות, לפי מדרג החיוניות שלהם: דומם, צומח, חי ומדבר. למרות שהצומח חיוני יותר מהדומם, הוא מקבל את החיים והצמיחה שלו דווקא מהאדמה הדוממת – וזה מלמד שהיחס בין הצומח לדומם הוא דו-ערכי.
- מבחינת המחשבה והכוונה האלוקית, הגשמיות קודמת לרוחניות – כי היא המטרה והיעד. מבחינת הביצוע בפועל וסדר הבריאה, הרוחניות קודמת לגשמיות – כי היא מכילה ומבטאת התגלות אלוקית.
- המשכן היה דירת עראי להשראת השכינה בעולם, כך שלא הייתה בו עדיין את תכלית השלמות של קידוש החומר – וזו הסיבה לבחירת חומרי הבנייה של המשכן במתכונת הזו, לפי סדר הבריאה בפועל.
- המקדש היה בית הקבע הנצחי להשראת השכינה בעולם, באופן המושלם והמלא. וזו הסיבה לכך שחומר הגלם העיקרי בבניין המקדש היה אבן, דומם.
