מהי כפרה? לא ויתור על עונש ולא 'ביטול הדו"ח', אלא ניקוי הנפש מן הפגם שנוצר בה על ידי החטא, וחידוש הקשר עם הקדוש ברוך הוא – עד שהזדונות עצמם נהפכים לזכויות. אלא שכאן עולה התמיהה: חז"ל אומרים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר עצם כניסת היום הקדוש מטהרת את הנשמה, עוד לפני התפילות והצום. כיצד מתרחש ריפוי יסודי כזה ללא כל עבודה?
מבאר הרבי שבהתקשרות יהודי להשם יש שלוש דרגות: קשר של קיום מצוות וקבלת עול מלכות שמיים; קשר פנימי יותר, המתגלה בתשובה – שהרי דווקא הצער על החטא מוכיח שיש כאן קשר עמוק מן המעשים; ולמעלה מכולן, ההתקשרות העצמית של עצם הנשמה עם עצמותו יתברך, קשר שאין בו מדידה והגבלה, שאינו נוצר על ידי עבודה ואינו נפגם על ידי עבירה.
שיאו של הגילוי הוא בתפילת נעילה, החמישית שבסדר, כנגד בחינת "יחידה": ננעלים כל השערים, ואין שם אלא ישראל ועצמותו יתברך.
סיכום השיעור:
- ניקוי וריפוי – כפרה אינה רק ביטול העונש, אלא ניקיון הנפש מן הכתם והפגם, עד ש"זדונות נעשות לו כזכויות".
- עיצומו של יום – הכפרה מתחוללת כבר ברגע התקדש היום, עוד לפני התפילות והצום – וזו התמיהה: כיצד נמחה הרע מבלי שיעשה תשובה?
- הבן של הבוס – הקשר בין יהודי להשם דומה לבן שנכנס לעסק אביו: מחויבות מלאה לכללי העסק ולצידה קשר משפחתי שאינו תלוי בביצועים.
- עצם בעצם – ביום הכיפורים מתגלה ההתקשרות העצמית של עצם הנשמה עם עצמותו יתברך, דרגה שאין בה מדידות ושהחטא אינו נוגע בה כלל.
- ננעלים כל השערים – בתפילה החמישית, תפילת נעילה, מתגלה בחינת "יחידה" שבנשמה, ובאותה שעה נמצאים ישראל לבדם עם עצמותו יתברך.
