מה המשמעות של האבלות על החורבן? האם חסרה לנו באמת התגלות השכינה? מי הם "ציון" ומי אלו "שביה"? ומה אפשר לעשות כדי לפדות אותם מהגלות?
מה הם התנאים להכתרת מלך? כיצד נראים התקיעות ממעוף המלאך? מהי מדת ה"התנשאות"? ואיך ממליכים את השם בפועל?
מה מרתיע את העבד הכנעני? ומה התועלת של העבד העברי? מה תקוותה של האמה העבריה? ואיפה כל זה פוגש אותנו?
מה ידע משה ולא ידע בבת אחת? מה מסתתר מאחורי המשולש תורה – משה – ישראל? על מה מתפלל משה ב'תפילה למשה'? ומה באמת אירע בי"ט כסלו וי"ב בתמוז?
אחת הדילמות המרתקות ביהדות היא שאלת העיקר: מה חשוב יותר – הכוונה או העשייה? השלמות או המאמץ? השכל או הרגש? ובמילה אחת: להיות או לעשות?
יש יהודים 'עם ראש', יש יהודים 'עם לב'. מה יותר חשוב: ללמוד ולהבין או להרגיש ולבצע? הכוונה או המאמץ? 'להיות' או 'לעשות'?
מה הקשר בין מרדכי היהודי לבושם נדיר, ומה יש להמן נגד "כל היהודים"? למה שותים בפורים לשכרה "עד דלא ידע", ומה הקשר בין פורים לקבלת התורה?
למה בגלות לא משתחווים? מאיפה העקשנות היהודית? ומה הגנבים לא מבינים?
למה בגלות לא משתחווים? מאיפה העקשנות היהודית? ומה הגנבים לא מבינים?
אם נתחקה אחר עקבותיהם של משה רבינו, והתנאים הלל הזקן ושמואל הקטן – נגלה מהי נבואה, מהי ענווה אמיתית ומהו הקשר המהותי ביניהם.
יוסף הצדיק הוא סמל ההצלחה. ברכת ה' מלווה אותו בכל המסע שלו, וכל דבר בו הוא שולח את ידו הופך זהב. יתרה מכך, המזל שלו מתגבר ככל שסיפורו מתקדם. האם הצלחתו של יוסף היא גורל משמים, או שניתן להתחקות אחר סוד ההצלחה שלו ולהשתמש בו כדי להפוך בעצמנו לברי מזל?
שבירת הלוחות נתפסת בעינינו כאירוע עגום. אך באופן מפתיע, חז"ל רואים בה את המעשה הנכון בזמן הנכון, שהיו לו השלכות חיוביות. בהתבוננות עמוקה על מה שהתחולל במתן תורה, מגלים תובנה עמוקה על שבירת הלוחות וההשפעה שלה על לימוד התורה שלנו.
מדוע ניתנה התורה במדבר? האם התורה נחשבת ירושה או הפקר? ואיזה חלק בתורה לא ניתן לרשותנו אוטומטית?
בלעם קיבל נבואה גבוהה יותר ממשה רבנו במובנים מסויימים, אבל הוא לא קיבל את החינוך לביטול. הוא לא למד להיות רועה צאן לפני שהפך לנביא. הוא קפץ ישר לגדולה, בלי לעבור דרך השפלה. ובגלל זה הוא לא ידע איך להחזיק את הגדולה.
כישרון מחייב יותר משהוא מזכה. אם הוא סיבת קיומנו – לא יתכן לבזבז אותו. הכישרון הוא פיקדון קדוש שקיבלת מהקב"ה מתוך אמונה שאתה תדע לעשות בו את השימוש הנכון.
הכיפה מסמלת. לא חולשה. לא פחד. אלא הרכנת ראש. כניעה. נכונות להיות שליח. זה מה שאברהם עשה ב"לך לך". והכיפה היא הסמל שלנו, שאנחנו ממשיכים בדרכו.
אברהם עשה משהו אחר. הוא עבר מ"שלי" ל"שלך". הוא אמר: אני לא נלחם יותר על מה שחשוב לי. אני נלחם על מה שחשוב לך. אני לא הולך לאן שאני רוצה. אני הולך לאן שאתה אומר לי.
דמותו של אליעזר עבד אברהם היא מהמורכבות והמרתקות בסיפורי האבות. המדרשים פורשים בפנינו מסכת חיים שלמה: מתחילתה בעבד שנקנה מנמרוד, דרך עלייתו למעמד של יורש פוטנציאלי בבית אברהם, ועד להפיכתו למלך הבשן. סיפור חייו של אליעזר הוא עדות מופלאה לכוחו של אדם להתעלות מעל נסיבות חייו ולהפוך את שעבודו החיצוני לחירות פנימית של תורה וחסד.
פי האתון של בלעם נשאר אחד הסיפורים המופלאים בתורה – נס שבא ללמד על גבולות הכוח האנושי ועל השליטה המוחלטת של הקב"ה בבריאה. האתון שדיברה פעם אחת ומתה, השאירה מסר נצחי על ענווה, אמת וצדק.
