פרשיות חומש במדבר עוסקות רבות בדמותו של משה רבינו, מזווית כזו או אחרת. יש תחושה שימי סוף סיוון ותחילת תמוז הם ’העונה של משה רבינו' בתורה. גם הרבה מהמאמרים והשיחות בתקופה הזו עוסקים במהותו של משה רבינו ועניינו. וכמובן, לא רק במשה הראשון, בן עמרם, אלא ב'משה' שבכל דור ודור.
המאמר "זאת חוקת", שאמר הרבי בחג הגאולה י"ב בתמוז תשכ"ט, עוסק בכאביו של משה רבינו ובקשר העמוק שלו עם כל יהודי – כשכל זה משתקף במצווה המפורסמת של פרה אדומה.
תוכן המאמר:
- מצוות פרה אדומה נקראת "חוקת התורה" – כי יסוד כל המצוות הוא שהן רצון השם שלמעלה מהשכל, והמצווה שמייצגת זאת יותר מכולן היא מצוות פרה אדומה, שאין לה שום הסבר וטעם. לכן מצוות פרה אדומה נקראת לעולם על שמו של משה רבינו: הכוח להתייחס לכל המצוות כאל חוקה, הוא ממשה רבינו, שעניינו הוא ביטול לאלוקות.
- אך על כך ניתן לשאול: משה רבינו עצמו השיג את הטעם של כל המצוות, ואפילו טעם פרה התגלה לו – ואם כן, איך מכוחו אפשר לקיים את כל המצוות בקבלת עול?
- משה רבינו היה עשיר בגשמיות מפני שהיה עשיר ברוחניות: לא היה חסר לו שום דבר, ויתרה מכך, הוא היה משופע בריבוי השפע. כלומר: האירו בו כל הגילויים האלוקיים שיש להם שייכות לעולמות, ויתרה מכך, האיר אצלו בגילוי אור אינסוף שלמעלה משייכות לעולמות. לפי זה יש לשאול: מה עניין התפילה של משה? ג.תפילתו של משה לא הייתה עבור עצמו אלא עבור כנסת ישראל. וזו מהות תפילת העשיר.
- כל המעלות של משה טפלות וחיצוניות לעומת עניינו העיקרי: היותו רועה ישראל. וכך גם ב'משה' שבכל דור.
- מכאן התשובה לשאלת הפתיחה: מצוות פרה אדומה נקראת על שמו של משה רבינו – כי מאחר שלגבי עם ישראל המצווה הזו היא חוקה טהורה, היא חוקה גם בנוגע למשה עצמו. *משה עצמו ידע את הטעם של מצוות פרה אדומה, ועל ידי זה הביטול חדר לתוך ההשגה שלו – וכך ניתן הכוח לכל יהודי להחדיר את האמונה וקבלת העול לתוך שכלו והכרתו.
