אחת הדילמות המרתקות ביהדות היא שאלת העיקר: מה חשוב יותר – הכוונה או העשייה? השלמות או המאמץ? השכל או הרגש? ובמילה אחת: להיות או לעשות?
כל השאלות הללו והרבה נוספות מתרכזות בסוף לשתי תפיסות עולם כוללות שמשתקפות בוויכוח עתיק מתקופת המשנה, כששם הן נוסחו בשאלה: "מעשה גדול או תלמוד גדול"? וכך אומרת הגמרא: "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד. נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול!".
בחסידות מוסבר כי האחים המלכים יוסף ויהודה – שבפגישת הפסגה שלהם פותחת פרשתנו – מבטאים את שתי תפיסות העולם האלה בחייהם ולאורך הדורות.
במאמר "ועבדי דוד", מאת הרבי הריי"צ, נעסוק בסוגיה המרתקת הזו לאור ביאורי תורת החסידות.
תוכן המאמר:
- שאלה: מדוע המשיח יהיה מיהודה דווקא ולא מיוסף, בעוד שיוסף גדול מיהודה? בעבודת האדם, יוסף ויהודה מייצגים את גישת התלמוד (חיבור לרעיון) והמעשה (נאמנות לביצוע) – ועל כך יש דיון מי מהם גדול יותר.
- גישת "מעשה גדול": על ידי התגברות וכפייה עצמית בלימוד התורה ובקיום המצוות – גורמים לכך שהקדוש ברוך הוא יצמצם את אור אין-סוף להאיר במידה וגבול ולהחיות ולחדש את העולמות והנבראים.
- גישת "תלמוד גדול": לימוד התורה מתוך ביטול לאלוקות הופך את האדם לכלי להתגלות ה"גדולה" האלוקית בתוך העולם והנבראים.
- ההכרעה בין הגישות היא: "גדול תלמוד – שמביא לידי מעשה". ההסבר: מעבר לכך שהתורה היא כלי להתגלות הגדולה האלוקית, יש בה מעלה נוספת: היא זו שגורמת לאדם לכפייה עצמית בעבודת השם.
- אך גדולת ה"תלמוד" היא רק עכשיו, בזמן עבודת הבירורים. כשתושלם העבודה בביאת המשיח, תתגלה מעלת קיום המצוות בפועל ממש בקבלת עול – שהוא העיקר
- בזמן הזה יוסף הוא הגדול מכל השבטים, ולכן יהודה היה צריך לעלות כדי לגשת אליו – כי כעת ניכרת מעלת ה"תלמוד"; אך בביאת המשיח תתגלה מעלת העבודה בביטול, "מעשה" – ולכן משיח יהיה משבט יהודה ויצטיין במעלת הענווה והביטול.
