ראש השנה הוא יום מלא מחשבות והגיגים. באופן טבעי, התחושה שלנו היא שאנחנו נכנסים ל"יום הדין", שאנחנו עומדים למשפט לפני הקדוש ברוך הוא, ומה יותר נכון מלחשוב ולדבר ולבקש על הפרנסה שלנו, על הבריאות שלנו, על הנחת מהילדים? אנחנו רוצים לצאת זכאים בדין ולקבל שנה טובה ומתוקה, מלאה אושר ועושר. ואם יש בנו קצת יותר עדינות ושאר רוח, אז אנחנו מתמקדים במצב הרוחני שלנו, במאזן העבירות מול מצוות, במידת הקרבה או הריחוק שלנו מהקדוש ברוך הוא, מההלכה ומהחיבור הרגשי לתורה ולמצוות. אבל החסידות קוראת לנו להתעורר – לא זה ראש השנה! אנחנו בכלל לא העניין כאן; ראש השנה הוא יום הכתרת הקדוש ברוך הוא למלך, היום שבו אנחנו ניצבים ומתייצבים ואומרים לריבונו של עולם 'הננו כאן, ואתה המלך שלנו!'. ולמרבה ההפתעה, ב'הכתרה' הזו שלנו תלוי הרבה מאד.
במאמר "עלה אלוקים", מאת הרבי הריי"צ, ניכנס לעומק העומקים של מהותו של ראש השנה כיום המלך, היום שבו אנחנו, דווקא אנחנו, ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך עלינו ועל העולם, ועל המשמעויות העצומות שיש לזה על החיים הרוחניים שלנו.
תוכן המאמר:
- המהות של ראש השנה היא המלכת הקדוש ברוך הוא. לכן העבודה של יהודי בראש השנה היא קבלת עול מלכות שמים ותשובה שמהותה היא תיקון החסרון בשעבוד והעבדות כלפי הקדוש ברוך הוא.
- תהליך קבלת העול מתחיל בימי חודש אלול והסליחות והשיא הוא בתקיעת השופר – אז האדם מתבונן בכך שהוא עומד לדין ובמצבו הרוחני הירוד, ומבין את הרעיון המהפכני של התשובה וקבלת העול. ועצם ההתבוננות הזו מזעזעת אל ליבו וגורמת לו לבכות במר נפש, להתחרט על העבר ולקבל על עצמו לעתיד בקבלת עול מלכות שמים גמורה.
- ספירת המלכות היא המקור והשורש להתהוות כל העולמות. מלוכה היא התאחדות של הפרטים והכרה שלהם בכך שיש קולקטיב שנעלה מהם, והמלך הוא זה שיוצר את החיבור ומרומם את כולם – ולכן, "אין מלך בלא עם". כמו כן, מלוכה היא רק על נפרדים וזרים ולא על קרובים, כי בהיותם נתיני הממלכה הם מוכנים להתעלות ולהתמסר לכלל; ומצד שני, מלוכה היא רק על אנשים ולא על בעלי חיים, כי רק הם מסוגלים להכיר ברוממות הממלכה ולהתחבר אליה.
- דוגמה למידת המלכות היא ממידת ההתנשאות האנושית. ה.הרצון של המלך למלוך תלוי בהתעוררות של העם להכתיר אותו. וכך בספירת המלכות האלוקית: הרצון האלוקי 'למלוך', להתגלות בעולמות, תלוי בקבלת עול מלכות שמים והתבטלות של הנבראים.
- ראש השנה הוא הזמן שבו אנחנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא בכתר מלכות ומקבלים את עול מלכותו. לכן, העבודה בראש השנה היא ביטול כל הרצונות לגמרי והנחת עצמותנו בהתעוררות עצמות הנפש.
