השיחה דנה בסיבה הפנימית לכך שהתורה ניתנה דווקא במדבר – 'מקום הפקר'. התורה ניתנה לעם ישראל באופן של 'מורשה', בעלות אוטומטית הניתנת אפילו לקטן שזה עתה נולד, ולכאורה היה מתאים יותר לתת אותה ב'רשות הרבים' (מקום בבעלות הציבור), ולא ב'הפקר' (מקום ללא בעלות).
מבאר הרבי שבתורה ישנם שני רבדים: רובד אחד הוא חכמת ה' כפי שהיא מתלבשת בעולם הגשמי – ברובד זה התורה אכן ירושה אוטומטית של כל יהודי. אך קיים רובד עליון יותר – התורה כפי שהיא 'אורייתא וקודשא־בריך־הוא כולא חד' – חכמת ה' מצד עצמה, שלמעלה לגמרי משייכות לעולם.
רובד זה איננו ניתן בבעלות אוטומטית, אלא 'מופקר' כדי שכל אחד יוכל לקנות בו קניין אישי. הדרך לקנות קניין זה היא דווקא על ידי 'עשיית עצמו כמדבר' – ביטול הישות העצמית. ולכן 'ויחן שם ישראל' באחדות 'כאיש אחד בלב אחד' היא תנאי לקבלת רובד נעלה זה: שלילת המחלוקת ואהבת השלום הן ביטוי לאותו ביטול עצמי המאפשר התחברות לתורה שמעל העולם.
סיכום השיעור:
- מדבר סיני – ההגעה ל'מדבר סיני' בראש חודש סיוון נחשבת התחלת מתן תורה, שכן 'מדבר סיני' הוא 'המקום הראוי למתן תורה' – 'מקום הפקר, כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל'.
- שטח הפקר – לכאורה הדימוי ל'הפקר' סותר את 'תורה ציוה לנו משה מורשה' ו'נתן לנו את תורתו', שמהם משמע שהתורה נמסרה לבעלותנו המלאה בצורה אוטומטית כירושה, ולא הופקרה בלבד.
- חכמת ה' – התורה היא 'חכמתו של הקב"ה' – 'אורייתא וקודשא־בריך־הוא כולא חד'. 'אחת דיבר אלקים' – מצידו של הקב"ה התורה היא עניין אחד; 'שתים זו שמעתי' – מצד האדם והעולם יש התחלקות לפרטים.
- מעל העולם – ה'מדבר' רומז על דרגת התורה שלמעלה לגמרי משייכות לעולם. דרגה זו אינה ניתנת אוטומטית, אלא הקב"ה מפקירה כדי לאפשר לאדם לקנות בה קניין על ידי ביטול עצמי – 'עושה עצמו כמדבר הפקר', שמתבטא בשלילת המחלוקת ואהבת השלום.
