מצוות הצדקה, שהיא אחת המצוות היסודיות ביהדות, היא מצווה שלכאורה קל מאוד להתחבר אליה. הדאגה לאלו שאין להם היא מאוד אנושית ויפה. הצורך לדאוג לנזקקים בחברה הוא מאוד מובן. אבל אם ה' רוצה בטובתם של העניים, ורוצה שיהיה להם כל מה שהם צריכים – למה הוא לא דואג להם בעצמו?!
מצווה לתמוך באנשים שלא יקרסו כלכלית • מצווה לתרום כסף לצדקה • כיצד נותנים? • כמה נותנים? • התחייבויות לתרומה
הבנת משמעות הסיפור של אשת לוט בתורה והלקחים המוסריים הנלמדים ממנו
התבוננות בפסוקי התורה המצווים אותנו על מצוות הצדקה, תגלה לנו עד כמה עשירה ורחבה המצווה הזו, וגם תפתור לנו כמה דילמות הקשורות בתרומת צדקה בהן אנו נתקלים לא פעם.
הנתינה היא לא ויתור, היא שחרור. היא לא הפסד, היא רווח. כי ברגע שאתה נותן, אתה מוכיח לעצמך שאתה חזק יותר מהכסף, גדול יותר מהחומר, נעלה יותר מהדאגות הקטנות. אתה הופך להיות אדון לממון שלך ולא עבד שלו.
כשאנחנו נותנים בלי חשבונות, בלי חקירות, בלי תנאים – אנחנו פותחים את השערים שגם לנו יינתן בלי חשבונות. כשאנחנו מרחמים על אחרים, אנחנו מעוררים רחמים עלינו.
כסף המעשר אינו שלך. הוא חונה אצלך זמנית כפיקדון, עד שתעביר אותו אל היעד האמיתי. אתה לא הבעלים של הכסף, אתה הבנקאי. אתה הצינור שדרכו הקב"ה מעביר את השפע למי שזקוק לו.
הצדקה היא לא הוצאה. היא הכנסה. היא השקעה ארוכת טווח. היא תבלין שמשביח ושומר על הממון. כמו מלח שמשמר את המזון, כך הצדקה משמרת את הממון. בלי המלח, המזון מתקלקל. בלי הצדקה, הממון הולך לאיבוד.
מדוע הצדקה אינה מעשה של חסד אלא של צדק והאם העשיר באמת נותן משלו?
מדוע דווקא בית ההשקעות האלוקי מתחייב לתשואה ואיך ויתור על כסף מייצר יותר כסף?
