השיעור מתמקד בפילוסופיית הנתינה על פי פרקי אבות פרק חמישי. המשנה מציגה ארבע גישות לנתינה, כולל גישת ה"רשע" האומר "שלי שלי ושלך שלי". התמיהה המרכזית היא מדוע פרקי אבות, שעוסקים במידות טובות ויחסים אידיאליים, מתייחסים לגישה רשעית כזו.
הרבי מליובאוויטש מציע הסבר מעמיק: המשנה מדייקת באומרה "האומר שלי שלי ושלך שלי" – מדובר באדם שרק חושב כך בלבו, אך בפועל נותן צדקה. זוהי "רשעות מעודנת" של אדם שנותן אך אינו שלם עם נתינתו ומרגיש שהוא מפסיד משהו. התפיסה היהודית האמיתית היא שכסף הצדקה ניתן לעשיר מלכתחילה כפיקדון להעביר לעני, ולכן אינו מפסיד דבר בנתינתו. מנגד, ה"חסיד" הוא מי שמעניק לעני לא רק כסף אלא גם כבוד ותחושת ערך. הנתינה האמיתית כוללת את ההכרה שזו זכות לתת והכסף הוא פיקדון מה', והרצון להעניק יותר.
מהלך הדרשה:
- מצוות הצדקה והחסד בפרשת בהר כ"לב" של התורה.
- משנה מפרקי אבות על ארבע גישות לנתינה וקניין.
- התמיהה על הכללת גישת הרשע שאומר "שלך שלי ושלי שלי".
- הסבר חדשני של הרבי: מדובר בגישה פנימית, לא במעשה בפועל.
- המושג "האומר" – מי שרק חושב כך בלבו אך בפועל נותן.
- חשיבות הנתינה מתוך שמחה והכרה שהכסף הוא פיקדון מהקב"ה לעני.
