השיחה מבהירה את מהותה האמיתית של הגאולה דרך דיוק במילה 'גאולה' – שהיא 'גולה' בתוספת אות אל"ף, המסמלת את הקב"ה כ'אלופו של עולם'. החידוש המרכזי שעולה מכאן הוא שהגאולה איננה בריחה מהעולם או נטישת הגלות, אלא להיפך: היא העלאת הגלות עצמה ותיקונה על ידי גילוי נוכחותו של הקב"ה בתוכה.
הוכחה לכך מביא הרבי מיציאת מצרים – הגאולה הראשונה ומקור כל הגאולות. שם רואים שלוש שכבות של תיקון: בני ישראל יצאו בשלימותם עם רכושם, הם 'רוקנו' את מצרים מניצוצות הקדושה שהיו בה, ויתירה מכך – המצרים עצמם הגיעו להכרה ב'אלופו של עולם' ושיתפו פעולה ברצונם, עד שאף 'נתנו להם מה שלא שאלו'.
נקודה שנייה ועקרונית: הגאולה לא מתרחשת מאליה, אלא נבנית דווקא מתוך העבודה בגלות עצמה. אילו לא ירדו אבותינו למצרים, לא היו מעלים את ניצוצות הקדושה. מכאן ההוראה לכל יהודי לקראת הגאולה השלימה: כל מצווה ופעולה בזמן הגלות מגלה את האל"ף בתוך הגולה ומחוללת את הגאולה.
סיכום השיעור:
- סוד הגאולה – המילה 'גאולה' = 'גולה' בתוספת אל"ף, המסמלת את 'אלופו של עולם'. הגאולה אינה מבטלת את העולם אלא מעלה את ה'גולה' עצמה על ידי גילוי האל"ף, והיא 'נעשית' דווקא על ידי העבודה בגלות.
- רכוש גדול – הקב"ה התעקש שבני ישראל יקחו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב, אף שבני ישראל עצמם העדיפו לצאת מיד ובלי הרכוש, כדי לקיים את ההבטחה לאברהם 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'.
- העלאת ניצוצות – יציאת מצרים כללה לא רק את עם ישראל אלא גם את הרכוש המצרי ואת ה'ערב רב' (גימטריא 202 ניצוצות), שכן 'וינצלו את מצרים' פירושו 'ורוקינו' – הוצאת ניצוצות הקדושה אל תיקונם.
- ללא מסכים – המצרים עצמם 'מיהרו' לתת מכליהם, 'בעל כרחם דישראל', משום שמצרים עצמה הגיעה לתיקונה והכרה ב'אלופו של עולם', ולכן שיתפה פעולה ברצון ולא מתוך כפיה.
- דרושה עבודה – דווקא על ידי הירידה לגלות מצרים ('ועבדום וענו אותם') נפעלה עליית וגאולת מצרים, ומכאן ההוראה לכל הגאולות עד לגאולה האמיתית והשלימה – שתוכנה להעלות את ענייני הגלות, ודווקא על ידי העבודה בגולה מגיעה הגאולה.
