ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י שהתייחד בתואר הנדיר "תורתו אומנותו" – דבקות מוחלטת בתורה ללא הסחת דעת. אך מתעוררת שאלה עמוקה: כיצד רשב"י עצמו אומר "די לעולם אני ואתה" וקובע ש"כתר שם טוב עולה על גביהן" של כתר תורה?
התשובה נטועה ביסוד החסידי שתכלית הבריאה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. לשם כך נדרשים שני סוגי עובדי השם: אלו המעורים בעולם ומקדשים אותו, ואלו ש"תורתם אומנותם" שתפקידם לספק חמצן רוחני ותורני לראשונים. אך גם לימוד התורה עצמו של בני התורה חייב להיות חדור בכוונה להשפיע על הזולת – שלא תהיה רק שקיעה בלימוד אלא חיבור לעולם המעשה.
זהו פירוש "כתר שם טוב עולה על גביהן" – לימוד תורה שמתעלה גם על כתר תורה רגיל, כאשר הוא מתבצע מתוך התמסרות לאחרים. רשב"י ייחודי בכך שלא הסתפק בלימוד הסודות לעצמו אלא חשף וגילה את פנימיות התורה לכל ישראל, ובכך הניח את היסוד לחיבור בין "סתים וגליא" שבא לידי ביטוי בתורת החסידות.
סיכום השיעור:
- תורתו אומנותו – רשב"י מייצג את אידיאל הדבקות המוחלטת בתורה – "תורתו אומנותו" במובן הפשוטו כמשמעו, עד שאינו מסיח דעתו מן התורה אפילו לרגע.
- שני אברכים בלבד?! – לאחר השנה הנוספת במערה אומר רשב"י לבנו "די לעולם אני ואתה" – אמירה מפתיעה שלכאורה ממעיטה מהצורך בריבוי לומדי תורה? ועוד: כיצד רשב"י, סמל הדבקות בתורה, אומר ש"כתר שם טוב עולה על גביהן" – גם על גבי כתר תורה?
- כאן בונים – תכלית הבריאה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ולכן יש צורך גם בעבודת המעורים בעולם וגם בלומדי התורה המרוממים מן העולם.
- ללמוד וללמד – תפקיד בני התורה לספק "חמצן" רוחני לעוסקים בעולם – ולשם כך לימודם עצמו צריך להיות חדור בכוונה להשפיע על הזולת.
- "אני ואתה" – "די לעולם אני ואתה" אינו ממעיט אלא מעצים – שני יהודים שתורתם אומנותם ופועלים על הזולת מספיקים להחזיק את כל העולם.
- חגיגת ל"ג בעומר – ייחודו של רשב"י היה בחיבור "סתים וגליא" – הוא לא הסתפק בלימוד הסודות לעצמו אלא גילה אותם וחשפם לכל ישראל.



