השיחה נאמרה שבוע לאחר שיחת כ"ח ניסן תנש"א, בה הטיל הרבי על כל אחד את האחריות האישית להביא את הגאולה. הרבי מראה כיצד שמות הפרשיות תזריע ומצורע רומזים לגאולה. כששתי הפרשיות ממקדות אותנו בתפקיד המוטל עלינו להביא את המשיח בפועל.
סיכום השיעור:
- עכשיו תורנו – בהמשך לשיחת כ"ח ניסן תנש"א בה הטיל הרבי את האחריות על כל אחד להביא את הגאולה, ממשיך הרבי ומראה כיצד חובה זו וענין הגאולה רמוזים בפרשיות תזריע ומצורע.
- בן זכר – על פי האור החיים, 'אשה כי תזריע' רומז לכנסת ישראל המזרעת מצוות, ו'וילדה זכר' מבטיח גאולה שלימה; לשון זכר מבטאת גאולה נצחית שאין אחריה גלות, כפי שמסבירים התוספות ש'שיר חדש' בלשון זכר כיוון שלא יהיה אחריה צער.
- אחריות אישית – הפסוק מתמקד בחלק האשה בלבד – 'אשה כי תזריע' – רמז שהבאת הגאולה תלויה בעבודת בני ישראל בלבד; הגלות משולה לזריעה שמטרתה צמיחה, ועל ידי 'מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות' נזכה ל'יציץ ופרח ישראל'.
- שמו של משיח – לפי הגמרא, שמו של משיח הוא 'חיוורא דבי רבי' – מצורע של בית רבי, הסובל צער ומכאובי הגלות; המשיח יושב בין עניים סובלי חלאים, ושם הפרשה 'מצורע' שהתקבע בדורות האחרונים מבטא את שמו של המשיח.
- פרשת טהרה – הפרשה נפתחת ב'זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו' ועוסקת בטהרת המצורע; אם 'מצורע' הוא שמו של משיח בגלות, הרי 'ביום טהרתו' מסמל את התגלותו כגואל ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.
