העולם המודרני נוצץ ומפתה, הטכנולוגיה נוחה וקורצת. איך אפשר להיות יהודי רוחני בלי להתפתות לטעום את העולם? למה לא 'לעשות חיים' וליהנות מכל השפע הזה? ואיך זה שהחומרנות נראית כל כך טוב?

יש לנו פחד קמאי מהעולם הזה, מהיצר הרע, מהנפש הבהמית. אז מה באמת עושים עם ה'נחש' הזה, ומאיפה הוא מקבל את הכוחות החזקים שלו? ואולי בעצם אין ממה לפחד? אולי זה רק חיזיון תעתועים?

נדמה שקשה מאד להתמודד עם היצר הרע, ואולי הדרך היחידה היא פשוט 'להרים רגליים' ולברוח? לפעמים אכן צריך 'לברוח', אבל לא בפאניקה ובבהלה, אלא בשיטתיות ובצורה מסודרת

בפסח היו אירוסין, במתן תורה חתונה, אז למה פסח עוד רלוונטי, אחרי החתונה? מה התפקיד: להאמין בתמימות או להתבונן וללמוד? ומהו סודו של היהודי הנצחי?

איזה דרייב יכול להניע אותנו בכל רגע בחיים של עבודת השם? למה אי אפשר להסתפק במה שהשגנו, ואיך יוצאים ממצרים כל יום מחדש?

כשאדם שקוע עמוק בבוץ של מצרים איך הוא יכול להיחלץ משם? מה ההבדל בין 'שיתוף' ו'עבודה זרה', וכיצד מתגברים על חיי מותרות?

להתגבר על הרע ולצאת ממצרים כל יום, זו חובה. אבל למה החובה הזו, הנובעת מהקטנות שלנו – תהיה אבן יסוד גם כשתבוא הגאולה?

המרכיבים הבולטים ביותר בשולחן הסדר הם המצות והיין. והם מספרים לנו סיפור. סיפור על הגאולה ממצרים, וגם סיפור על הגלות והגאולה שלנו, של כל אחד מאתנו.

מה פשר השם 'שבת הגדול'? מדוע מציינים במיוחד את הנס של 'למכה מצרים בבכוריהם'? וכיצד אפשר להשתנות ברגע אחד?

מדוע נדרשו בני ישראל לשאול כלי זהב מהמצריים כיצד הסכימו המצריים לשתף פעולה? ומה האחריות המוטלת עלינו להבאת הגאולה?