השיחה עוסקת בשאלה היסודית: למה בדיוק אנו מצפים בגאולה? התשובה טמונה בשם 'גאולה', שכן שמו של כל דבר מבטא את מהותו. למרות ארבע לשונות הגאולה, דווקא לשון "גאולה" ננקטה אצל כל ישראל, משום שהיא מבטאת את התוכן הפנימי. הגילוי המפתיע הוא שהמילה 'גאולה' מורכבת מאותיות 'גולה' (גלות) בתוספת אל"ף יחידה, המסמלת את "אלופו של עולם". מכאן שכל ההבדל בין גלות לגאולה הוא בגילוי נוכחותו של הקב"ה, שכיום מוסתרת מאחורי החומריות.
הגאולה לא תבטל את מסגרת העולם – כפי שהמילה 'גולה' נשארת שלמה גם ב'גאולה'. כל המערכות יישמרו, והחידוש יהיה רק בגילוי האמת הפנימית וביטול שעבוד החומר. לכן הגאולה אינה בריחה לעולם אחר אלא הבאת העולם הזה לתיקונו, וזה תלוי לגמרי בנו – בכל מצווה אנו מכניסים את ה'אל"ף' לתוך הגולה ומחוללים גאולה בידינו.
סיכום השיעור:
- למה מצפים? – הציפייה לגאולה ערטילאית ולא מוגדרת וכל אחד מצפה למשהו אחר; אך הגאולה אינה פרט זה או אחר אלא התממשות נקודה מהותית אחת.
- השם המפורש – תוכנו של כל דבר מתבטא בשמו, וגם בארבע לשונות הגאולה ישנו עילוי מיוחד בלשון "גאולה", המבטאת את מהות הגאולה האמיתית והשלימה.
- גולה על ראשה – "גאולה" הם אותן אותיות של "גולה" בתוספת אל"ף, המסמלת את "אלופו של עולם" – גילוי נוכחותו של הקב"ה שבזמן הגלות מוסתרת.
- ללא שינוי – מבנה המילה 'גולה' נשאר כפי שהוא גם בגאולה, ומכאן שמסגרת העולם תישאר ללא שינוי – החידוש הוא במהות הפנימית בלבד.
- לא לברוח – הגאולה אינה בריחה לעולם אחר אלא מעבר תודעתי שתלוי לגמרי בנו; בכל מצווה אנו מחדירים את ה'אל"ף' לתוך הגולה והופכים אותה לגאולה.



