השיחה מבקשת הוראה מעשית מחלוקת ארץ ישראל לשבטים שבפרשת פנחס. מתוך ההנחה שהתורה נצחית, הרבי שואל מה המסר לזמננו, ומקדים את הוראת הצמח צדק לחסיד שביקש לעלות לארץ ישראל לשקוד בתורה: "מאך דא ארץ ישראל" – עשה כאן ארץ ישראל. כלומר, אין צורך לברוח כדי לזכות לקדושה; המשימה היא לקדש את המקום בו אנו נמצאים, בתורה ומצוות. על כך מתעוררת מתעוררת תמיהה: על פי הלכה, חוץ לארץ אינו ארץ ישראל, וכיצד אפשר להסתפק בכך כשעומדים על סף הגאולה?
מבאר הרבי: גם בפעולה שכל עניינה הקדמה לדבר אחר – "כל זמן שעוסק אני בזה צריך אני להיות כאן". הרבי ממחיש זאת אף מהרשב"א, שמילא תפקידים רבים מתוך "הצלחה בזמן" – מיקוד מוחלט בכל פעולה בשעתה. המסקנה: דווקא משום שגלותנו היא בהשגחה פרטית ויש בה תכלית, עלינו לעבוד "כאן" בתכלית השלימות, בלי לחשוב על להבא – ופעולה זו עצמה היא ההכנה והדרך המביאה את שלימות הגאולה.
סיכום השיעור:
- הוראה מעשית – מחלוקת ארץ ישראל לשבטים שבפרשה יש להפיק הוראה נצחית גם לזמננו, שכן "התורה היא נצחית… לכל הזמנים ולכל המקומות".
- סיפור ופשרו – הצמח צדק הורה לחסיד שביקש לעלות לארץ: "מאך דא ארץ ישראל" – עשה כאן, במקומך, ארץ ישראל, על ידי קידוש המקום בתורה ומצוות.
- היסח הדעת – הרבי הרש"ב הוכיח תלמידים שניגנו 'ניגון הכנה' בחיפזון: "היכן שנמצאים שם צריכים להיות", צריך לעשות כל דבר בשלימות ובנוכחות מלאה.
- להתמקד בהווה – למרות הציפייה לגאולה, התפקיד הוא להיות ממוקד ברגע הנוכחי בלי הסחות דעת, ולנצל כל שבריר רגע, שכן גלותנו היא "בהשגחה פרטית".
- שלוש נקודות – המיקוד הוא לפי המצב העכשווי; הוא הכנה לגאולה; ובכך אנו מתרגלים לחיי הגאולה וגורמים לה לבוא בפועל.
