פרשת ואתחנן נקראת תמיד לאחר תשעה באב, ועמה נפתחת סדרת 'שבע דנחמתא' בהפטרת "נחמו נחמו עמי". לכאורה אין קשר בין השתיים: ההפטרה מנחמת ומבטיחה גאולה נצחית, ואילו הפרשה מספרת על דחיית תחנוניו של משה להיכנס לארץ ועל הנבואה שבני ישראל עתידים לגלות. אך הרבי מבאר על יסוד דברי השל"ה, שמועדי השנה קשורים בהשגחה לפרשיות שחלות בהן, ולכן חייב להימצא קשר פנימי, את הקשר הרבי מוצא בעולם הרמז.
סיכום השיעור:
• חגים וזמנים – הפטרות 'שבע דנחמתא' נקבעו לפי התאריך ולא לפי הפרשה, אך לדברי השל"ה מועדי השנה שייכים לפרשיות שחלות בהן, "כי הכל מיד ה' השכיל".
• ניגוד ענינים – הפטרת 'נחמו' מבטיחה גאולה נצחית, בעוד פרשת ואתחנן מדגישה דווקא את דחיית בקשת משה להיכנס לארץ ואת הגלות שלאחריה.
• לוח הכפל – המדרש מונה חמש אותיות כפולות (ך' ם' ן' ף' ץ') שכולן לשון גאולה, וגם "כפלים לתושיה" נדרש מלשון ישועה.
• אין סוף – הכפל אינו רק "ב' פעמים ככה" אלא ריבוי בלי גבול, כדרשת חז"ל "אפילו מאה פעמים", ולכן הוא מבטא את גילוי אור אין סוף שבגאולה.
• שאיפה לשלימות – בקשת משה נדחתה מפני מעלת הכניסה על-ידי יהושע "מצד התחתון", ובגאולה האמיתית יתאחדו שתי המעלות – גילוי נעלה יחד עם בירור התחתון.
