מצות זכירת יציאת מצרים היא מצוה תמידית הנוהגת בכל אדם, בכל יום ותנהג גם בבוא הגאולה, כפי שאנחנו אומרים בהגדה "להביא לימות המשיח".
במאמר 'בכל דור ודור' משנת תשמ"ה מבאר הרבי את ענין יציאת מצרים האינדיבידואלית ואת משמעותה גם לעתיד לבוא.
תוכן המאמר:
- ענין יציאת מצרים בכל יום יובן מעבודת הנפש האלוקית: על הנשמה להתמודד עם גוף ונפש הבהמית שעוינים אותה, וגם מבוססים יותר ממנה, שכן הם 'לפניה' בשטח. שאלה: איך משימת הלוחמה מוטלת על כולם – כולל כאלו שעליהם להתמודד עם נפש הבהמית עוינת במיוחד?
- התגלות הנשמה בגוף הוא ענין יציאת מצרים. שכן על הנשמה להתמודד עם העוונות המבדילים בין הגוף ובין הנשמה, ואת זאת היא עושה באמצעות התשובה. ב'פרשת ציצית' שאומרים מדי יום כדי לקיים מצות זכירת יציאת מצרים מבואר שהשם מוציא כל יהודי ממצרים.
- שאלה: יציאת מצרים היא 'אתכפיא' – בריחה מן הרע, ואילו ביאת המשיח היא 'אתהפכא' תיקון הרע ובירורו. ואם כן מדוע יזכירו גם אז את יציאת מצרים?
- גם לעתיד יזכירו יציאת מצרים – בשל מעלת האתכפיא (גאולת מצרים) על האתהפכא (גאולה שלמה). אתכפיא – אור הנר. אתהפכא – אור היום. מעלה באור הנר שהוא מעשה ידי אדם, ואף שיכול להיכבות, הרי שמכוח האדם להדליק גם דבר כזה שיכול להיכבות מעלה שניה באתכפייא – שמגיעה במאמץ, וכל טרחה, ובפרט אצל יהודי, מגלה כוחות נעלמים. ומכאן ההסבר להזכרת יציאת מצרים לעתיד לבא – כיון שגם אז יצטרכו לזכור את מעלת ההתלהבות ונצחון המלחמה שבאתכפיא.
- הכח להפוך חושך לאור, בכל עת – היא מכוח הנשמה שהיא "נר ה' נשמת אדם".
