בחג האחרון של פסח "מאירה הארת נשמת משיח", מאמרי החסידות של היום הזה הם בדרך כלל על פסוקים מההפטרה המיוחדת העוסקת כולה בביאת הגאולה. המאמר הזה, "ונחה" משנת תשל"ו עוסק אף הוא בנושא הזה, כשהוא מדגיש את המעלה הייחודית של עבודת זמן הגלות האחרונה, עבודה חסרת מעוף וכנפיים, שכולה קיום מעשי ועקשני של מצוות השם.
תוכן המאמר:
- את הפסוק 'ונחה עליו רוח השם' מפרשים גם על כל יהודי. שאלה: איך שייכת דרגה כה עליונה ("הוד דעתיק") אצל כל יהודי?
- הגלות כעת היא בבחינת 'נצח והוד', ועל כן גם עבודת ישראל כעת היא בבחינה זו. ועל ידי העבודה ד'נצח והוד' בבחינת 'רגליים' – תבוא הגאולה.
- העבודה בדרך של 'נצח והוד' היא מגודל ההעלם והסתר. עיקר האדם והתעסקותו היא שכל המביא רגש, אבל במצב של גלות העבודה היא בכוחות הפעולה – נצח והוד.
- מדת הנצח: כאשר השכל לא מכריח אותו, והרגש לא בוער בו – אך הוא עומד בתוקף נגד כל התנגדות בלי הסברים ורגשות. מדת ההוד: כאשר הוא לא מבין ולא חש כדברי החכם – אבל הוא מודה לדבריו בהכירו את מעלתו וחכמתו. הוד שבהוד: הוא אפילו לא מבין ומרגיש את מהות החכמה של החכם, אלא רק יודע שהוא חכם – ובכל זאת מודה ומתבטל.
- דוקא במידת 'הוד שבהוד' הנמוכה – נמשך ה'גילוי אלוקות' הגבוה ביותר. ובעבודת האדם: כשיהודי פועל בלי שכל ורגש, רק מתוך התמסרות עיוורת לקב"ה – זה מה שמביא ל"ונחה עליו רוח השם", הוד שבעתיק. הסיבה לכך שבנצח והוד נמשכות ההמשכות הכי גבוהות – כי בשורשם הם נעלים יותר מהמוחין והמדות.
- מעלת דור עקבתא דמשיחא היא בעבודה של מסירות נפש. כיון שדוקא כאשר החיות הגלויה בהסתר – מתגלה כוח המסירות נפש.
- דוקא על ידי עבודה בבחינת נצח והוד – פועלים את הגאולה, וזוכים ל"ונחה עליו רוח השם", גילוי הוד שבעתיק. וההכנה לזה היא "יפוצו מעינותיך חוצה".
